סוג של פריקה שכתבתי.. מה אתם חשובים?

אני כבר לא יודעת מי אני, מה אני, ומה אני רוצה. ואם לא אני, מי ידע?
אני צריכה מישהו שיכוון אותי. שיסביר לי, על מי אני יכולה לסמוך. אבל בשביל למצוא מישהו כזה, אצטרך לנסות אנשים. לבחור מישהו, ולסמוך עליו. אבל אני עוד לא מוכנה לזה.
איך אדע? איך אדע שזו דווקא את. שדווקא את לא תחשבי שאני מטומטמת, שדווקא את לא תחשבי שאני מטורפת, שדווקא את תמשיכי לאהוב אותי ותשמרי על הסוד שלי, ועלי.
אני לא אדע.
אני אשאר תקועה בתוך בועת הדיכאון שלי, מחכה לאדם הנכון שיבוא לפוצץ אותה, אבל הוא לא מגיע.
אולי אפשר לפוצץ אותה מבפנים?
אני דוקרת ודוקרת ודוקרת, ובסוף מי שנדקרת היא רק אני.
הבועה נשארת כמו שהיא, ואני בתוכה. עמוק יותר ויותר.
אני רואה את החיים חולפים לי מול העיניים, ואני חולפת מולם.
מנסה להבין מה מפתה יותר - לוותר, או לקחת את עצמי בידיים ולהתחיל להתאמץ?
ובזמן שאני מנסה להבין,
החיים ממשיכים לחלוף.
ואני נשארת תקועה.