סימן לדיכאון או שמה לדבר טוב?

בזמן האחרון לא רוצה דברים שרציתי כמו משוגעת לפני שבוע, כמו את הקראש או חבר בכללי, כבר לא רודפת אחרי "להיות בסדר מבחינה חברתית עם כולם".וזה לא שכואב לי, אני דווקא נורא נינוחה. בזמן האחרון מעדיפה להשאר בבית ולטפל בעצמי. מרגישה שאני מפגינה קצת אדישות לעולם, בזה שבמקום לצאת עם חברים אני חוזרת הביתה ונחה או בזה שבמקום להתעדכן בריכולים החמים מעדיפה לאבד איפשהו בחדר את הפלאפון.
זה סימן לדכאון, או שזה דווקא דבר טוב?