8 תשובות
מה קרה יפה שלי?!
פרטיי
פרטיי
לפרטי דחוף
תאמיני לי שיש מלא שאוהבים שמנות (מכיר כמה אישית) ובכלל יש מצב את סתם חושבת שאת שמנה-יש מישהי שאני מכיר והיא רזה רצח אבל מתבכיינת לכולם שהיא שמנה אז יכול להיות שאת ככה, ובקשר לדיכאוניות-למה את בדיכאון? תנסי לראות הכל בצורה חיובית ותאמיני לי שכשתהיי שמחה ועם ביטחון עצמי הרבה אנשים ירצו להיות בקירבתך (מדבר מניסיון)
אנונימי
מבינה מה את עוברת ואני באמת נורא דואגת לך
באמת שאם השם שלך מתחיל בנ עכשיו לפרטי עכשיו אבל!
באמת שאם השם שלך מתחיל בנ עכשיו לפרטי עכשיו אבל!
אל תחשבי ככה על עצמך, אולי מישהו כן ירצה אותך, לא משנה אם את רזה או לא, חשוב גם האופי שלך
או מי גאד ה"you jump i jump" עשה לי צמרמורות.. ממש בא לי לראות שוב הטיטאניק.
ולגבי השאלה: זו תמיד ההרגשה שלך או רק ברגעים מסוימים?
ולגבי השאלה: זו תמיד ההרגשה שלך או רק ברגעים מסוימים?
למה?
למה השליליות הזאת?
למה כולם תמיד שליליים כל כך?
למה אי אפשר לקום בבוקר, להסתכל במראה וחומר שאני מרוצה מעצמי, אני גאה בעצמי, אני אוהב/ת את עצמי?
לפעמים כשאני קמה אני מזמזמת בלי סיבה את "three little birds", שמתי לב לזה רק לאחרונה.
החלטתי שאני מרוצה. אני מרוצה מעצמי, מאיך שאני נראית. אני מרוצה מהאופי שלי, גם אם אני עובדת על לשפר אותו. אני מרוצה מאיפה שאני עכשיו, כי אני ממשיכה להתקדם ולהתפתח, כי אני רוצה את זה.
ולמדתי לשמוח. אני שמחה. ואני ממש אוהבת להיות שמחה.
היום אמא נכוותה ביד, וכאב לה, אבל זה גרם לכולנו לעזור לה לבשל כדי שנוכל לאכול בזמן, וזה היה דיי כיף האמת. לכבוד יום המשפחה xd
ואני אוהבת את העולם הזה, כי אין לי סיבה למה לא. אני חושבת על ההמשך, ואני מתאמצת להגשים אותו.
אני עושה דברים שעושים לי טוב, שאני אוהבת.
אני דואגת להיות חיובית, כי כשאני חיובית, אני מוצאת דברים שעושים אותי שמחה.
ואני נרדמת עם חיוך.
ובבוקר אני חושבת על מה שעומד להיות טוב.
גם אם אני ממש מבולגנת, ולפעמים חושבת שלא מגיע לי חברים כמו שיש לי ואין לי מושג למה הם נשארים איתי.
גם אם המשקפיים החדשות לא מתאימות לי בכלל.
גם אם החזייה לא מתאימה וזה נראה נורא ואני לא יכולה ללכת עם חולצות צמודות.
גם אם אני לא נפגשת הרבה עם אנשים.
גם אם החדר שלי מבולגן תמיד.
גם אם פישלתי בגדול.
גם אם אף אחד לא מסתכל עלי.
(נשבעת, היה לי קשה למצוא עכשיו דברים רעים 0-0 אני אפילו לא זוכרת פאדיחות. אני יכולה להישבע שהיתה לי אחת הבוקר..)
אה כן! וגם אם השארתי את הקופסה של הקרואסונים על הספסל בתחנה ושמתי לב רק תחנה אחרי, והנהג (המדהים הזה שתודה לאל שהוא הנהג) הסתובב כדי שאוכל לרוץ להביא אותם, וכל האוטובוס כעס עלי.
זה לא אמור להשפיע על האושר שלי. (לול, מתקן השגיאות תיקן את "אושר" ל"אוכל", ועברה לי המחשבה "הוא צודק, זה יותר מתאים, כי האושר שלי הוא האוכל שלי xd")
וזה לא אמור להשפיע עליך.
קשה לי להאמין שאת באמת שמנה. לא יותר ממלאה.
וגם אם כן, את חושבת שזה משנה למישהו?
תאמיני לי, הרבה אוהבים מלאות וגם שמנות.
ואל תאמיני למי שאומר אחרת, הוא שקרן.
את לא מטומטמת, יש מי שאוהב אותך ומי שיאהב אותך.
רוצה שאספור?
אמא שלך, אבל שלך, אחים ואחיות אם יש, קרובי משפחה נוספים...
חברים יש? אז גם חברים.
מה עם מורים? חייב להיות מישהו.
הגננת שהיתה לך? הן תמיד זוכרות.
מה עם אנשים באינטרנט? את בסטיפס, אין מצב שלא דיברת עם מישהו מפה בכלל.
ואני חייבת לומר, שיניתי את הגישה שלי במהלך השנה.
התחברתי לאחת הבנות בכיתה, משהו שלא קרה אחרי 3 שנים איתם (והמניאקית שאני יושבת לידה בדרך כלל ומדברת איתה לא נחשבת, אני לא סובלת אותה), התחברתי מחדש לילדה שישבה לידי באנגלית שנה שעברה (ילדה מדהימה, באמת) והקשרים קצת התרופפו משום מה, ואז הצטרפתי למשהו שגם היא ועוד חברה שלה שם, ועכשיו גם זו שהכרתי מהכיתה מצטרפת, וגם קבענו לסרט... זה כל כך כיף איתן!
והתחלתי להשקיע בדברים שמעניינים אותי. בספר שאני רוצה לכתוב, לדוגמא. סוף סוף אני עובדת עליו. באמת שהיום כמעט סיימתי להכין מחברת בשביל לכתוב על הדמות הראשית ועל העולם, ולצייר אותה כדי שאצליח לדמיין אותה טוב יותר.
גם הציורים שלי דיי משתפרים לאחרונה ^_^
פשוט בחרתי גישה חיובית. זה לא קזה קשה כמו שזה נשמע.
אני רוצה להיות אופטימית, אני רוצה להיות שמחה.
אני רוצה לקבל את עצמי, לקבל אחרים, לאהוב את העולם.
ואני לא מבינה למה לא כולם בוחרים בזה? למה ללכת אל השליליות? בדרך שפוגעת בך? יש שם, בצד השני, דרך מוארת ויפה, שמובילה לטוב. אבל לא, כדי להגיע אליה צריך לחזור חזרה דרך הקוצים שכבר עברת, נכון? צריך לשנות כיוון, ואין איפה להסתובב.
אבל היי, תראו, יש פה קיצור דרך. מעבר קצר שמתקשרים בין שני השבילים, שכל מה שצריך זה לפנות אליו ולעבור בו.
הבעיה היחידה היא שבדרך השלילית חשוך, וקשה לראות אותו.
ומשום מה הרבה בדרך המוארת מסתקרנים לראות מה יש בצד השני.
ולפעמים מושכים אותם.
למה שלא נמשוך גם אנחנו? אלו שבדרך המוארת והחיובית?
נפלתי לחושך? אז נמשוך אתכם לאור.
קוצים? לא נורא, פצעים מתאחים. ואם לא תסתכל על הצלקת, לא תזכור שהיא קיימת בכלל.
ומה הצלקת הזו? היא תזכורת למקום שאתם לא רוצים לחזור אליו.
אז למה לא? בואי, תני לי יד. בואי לצד המואר.
אני אתן לך משקפי שמש שלא תסתנוורי, עד שתתרגלי לאור.
רק תעברי דרך השביל הקצר, דרך קיצור הדרך הנוח.
גם אם הוא קצת בשיפוע, ונוטה לצד החושך.
זה רק קצת טיפוס ואת פה.
מה את אומרת?
למה לא לנסות?
את יכולה לחזור בכל רגע, תמיד יש בדרך קיצורים.
אולי הדרך המוארת תעשה לך טוב?
אולי אושר יעשה לך טוב?
היי, תראו, אני חיה! אני בחיים! הייתם מאמינים? אני מחזיקה מעמד כבר המון זמן! לא כולם מצליחים, אבל אני הצלחתי. עברתי מכשולים, והגעתי לאן שאני היום.
ביי, תראי, גם את חיה! חם את הצלחת! זו לא סיבה טובה למסיבה?
ואני שמחה. אני שמחה שסוף סוף הבנתי את דעתי בנושא הזה.
ולמה באמת לא לבחור מההתחלה בדרך השמחה?
כי משקרים לנו.
זו דרך לילדים, תתבגרו.
אתם נאיבים, ילדותיים.
לא הכל זה קשתות בענן, קאפקייקס מנצנצים וחדי קרן מצחקקים.
והם לא מבינים שהם בדרך להרס, כל אלו שבחושך.
כי אם אין אור, הגוף מפתח מחלות.
כי הוא צריך אור.
הוא זקוק לאור.
הוא נואש לאור.
תנו לגוף שלכם את מה שהוא מבקש, ותחייכו.
אני חזירה גאה! אני יכולה לטחון חבילת בסקוויטים ביום בלי לשים לב, ובלי להתחרט!
אני חנונית גאה! תנו לי ספר טוב ואצא מהמיטה רק לפיפי, מים ואוכל, וגם זה רק אם ימשכו אותיאו רק אם זה דחוף.
אני אוהבת אנימציה! ולפעמים גם אנימה! ואני גאה בזה, כי זאת חתיכת עבודה ליצור דבר כזה ומגיעה לאנשים האלו הערכה!
אני אוהבת מתמטיקה!
אני מחוננת גאה!
אסון אופנתי לפעמים ולא באמת אכפת לי!
מבולגנת ברמות שאני לא מוצאת את העיפרון שברגע שמתי על הדף!
השיער של רפונזל שנשאר אחרי שנחתך? הוא על הרגליים שלי!
אני ילדותית וגאה בזה!
אני! אוהבת! ללמוד!
למה השליליות הזאת?
למה כולם תמיד שליליים כל כך?
למה אי אפשר לקום בבוקר, להסתכל במראה וחומר שאני מרוצה מעצמי, אני גאה בעצמי, אני אוהב/ת את עצמי?
לפעמים כשאני קמה אני מזמזמת בלי סיבה את "three little birds", שמתי לב לזה רק לאחרונה.
החלטתי שאני מרוצה. אני מרוצה מעצמי, מאיך שאני נראית. אני מרוצה מהאופי שלי, גם אם אני עובדת על לשפר אותו. אני מרוצה מאיפה שאני עכשיו, כי אני ממשיכה להתקדם ולהתפתח, כי אני רוצה את זה.
ולמדתי לשמוח. אני שמחה. ואני ממש אוהבת להיות שמחה.
היום אמא נכוותה ביד, וכאב לה, אבל זה גרם לכולנו לעזור לה לבשל כדי שנוכל לאכול בזמן, וזה היה דיי כיף האמת. לכבוד יום המשפחה xd
ואני אוהבת את העולם הזה, כי אין לי סיבה למה לא. אני חושבת על ההמשך, ואני מתאמצת להגשים אותו.
אני עושה דברים שעושים לי טוב, שאני אוהבת.
אני דואגת להיות חיובית, כי כשאני חיובית, אני מוצאת דברים שעושים אותי שמחה.
ואני נרדמת עם חיוך.
ובבוקר אני חושבת על מה שעומד להיות טוב.
גם אם אני ממש מבולגנת, ולפעמים חושבת שלא מגיע לי חברים כמו שיש לי ואין לי מושג למה הם נשארים איתי.
גם אם המשקפיים החדשות לא מתאימות לי בכלל.
גם אם החזייה לא מתאימה וזה נראה נורא ואני לא יכולה ללכת עם חולצות צמודות.
גם אם אני לא נפגשת הרבה עם אנשים.
גם אם החדר שלי מבולגן תמיד.
גם אם פישלתי בגדול.
גם אם אף אחד לא מסתכל עלי.
(נשבעת, היה לי קשה למצוא עכשיו דברים רעים 0-0 אני אפילו לא זוכרת פאדיחות. אני יכולה להישבע שהיתה לי אחת הבוקר..)
אה כן! וגם אם השארתי את הקופסה של הקרואסונים על הספסל בתחנה ושמתי לב רק תחנה אחרי, והנהג (המדהים הזה שתודה לאל שהוא הנהג) הסתובב כדי שאוכל לרוץ להביא אותם, וכל האוטובוס כעס עלי.
זה לא אמור להשפיע על האושר שלי. (לול, מתקן השגיאות תיקן את "אושר" ל"אוכל", ועברה לי המחשבה "הוא צודק, זה יותר מתאים, כי האושר שלי הוא האוכל שלי xd")
וזה לא אמור להשפיע עליך.
קשה לי להאמין שאת באמת שמנה. לא יותר ממלאה.
וגם אם כן, את חושבת שזה משנה למישהו?
תאמיני לי, הרבה אוהבים מלאות וגם שמנות.
ואל תאמיני למי שאומר אחרת, הוא שקרן.
את לא מטומטמת, יש מי שאוהב אותך ומי שיאהב אותך.
רוצה שאספור?
אמא שלך, אבל שלך, אחים ואחיות אם יש, קרובי משפחה נוספים...
חברים יש? אז גם חברים.
מה עם מורים? חייב להיות מישהו.
הגננת שהיתה לך? הן תמיד זוכרות.
מה עם אנשים באינטרנט? את בסטיפס, אין מצב שלא דיברת עם מישהו מפה בכלל.
ואני חייבת לומר, שיניתי את הגישה שלי במהלך השנה.
התחברתי לאחת הבנות בכיתה, משהו שלא קרה אחרי 3 שנים איתם (והמניאקית שאני יושבת לידה בדרך כלל ומדברת איתה לא נחשבת, אני לא סובלת אותה), התחברתי מחדש לילדה שישבה לידי באנגלית שנה שעברה (ילדה מדהימה, באמת) והקשרים קצת התרופפו משום מה, ואז הצטרפתי למשהו שגם היא ועוד חברה שלה שם, ועכשיו גם זו שהכרתי מהכיתה מצטרפת, וגם קבענו לסרט... זה כל כך כיף איתן!
והתחלתי להשקיע בדברים שמעניינים אותי. בספר שאני רוצה לכתוב, לדוגמא. סוף סוף אני עובדת עליו. באמת שהיום כמעט סיימתי להכין מחברת בשביל לכתוב על הדמות הראשית ועל העולם, ולצייר אותה כדי שאצליח לדמיין אותה טוב יותר.
גם הציורים שלי דיי משתפרים לאחרונה ^_^
פשוט בחרתי גישה חיובית. זה לא קזה קשה כמו שזה נשמע.
אני רוצה להיות אופטימית, אני רוצה להיות שמחה.
אני רוצה לקבל את עצמי, לקבל אחרים, לאהוב את העולם.
ואני לא מבינה למה לא כולם בוחרים בזה? למה ללכת אל השליליות? בדרך שפוגעת בך? יש שם, בצד השני, דרך מוארת ויפה, שמובילה לטוב. אבל לא, כדי להגיע אליה צריך לחזור חזרה דרך הקוצים שכבר עברת, נכון? צריך לשנות כיוון, ואין איפה להסתובב.
אבל היי, תראו, יש פה קיצור דרך. מעבר קצר שמתקשרים בין שני השבילים, שכל מה שצריך זה לפנות אליו ולעבור בו.
הבעיה היחידה היא שבדרך השלילית חשוך, וקשה לראות אותו.
ומשום מה הרבה בדרך המוארת מסתקרנים לראות מה יש בצד השני.
ולפעמים מושכים אותם.
למה שלא נמשוך גם אנחנו? אלו שבדרך המוארת והחיובית?
נפלתי לחושך? אז נמשוך אתכם לאור.
קוצים? לא נורא, פצעים מתאחים. ואם לא תסתכל על הצלקת, לא תזכור שהיא קיימת בכלל.
ומה הצלקת הזו? היא תזכורת למקום שאתם לא רוצים לחזור אליו.
אז למה לא? בואי, תני לי יד. בואי לצד המואר.
אני אתן לך משקפי שמש שלא תסתנוורי, עד שתתרגלי לאור.
רק תעברי דרך השביל הקצר, דרך קיצור הדרך הנוח.
גם אם הוא קצת בשיפוע, ונוטה לצד החושך.
זה רק קצת טיפוס ואת פה.
מה את אומרת?
למה לא לנסות?
את יכולה לחזור בכל רגע, תמיד יש בדרך קיצורים.
אולי הדרך המוארת תעשה לך טוב?
אולי אושר יעשה לך טוב?
היי, תראו, אני חיה! אני בחיים! הייתם מאמינים? אני מחזיקה מעמד כבר המון זמן! לא כולם מצליחים, אבל אני הצלחתי. עברתי מכשולים, והגעתי לאן שאני היום.
ביי, תראי, גם את חיה! חם את הצלחת! זו לא סיבה טובה למסיבה?
ואני שמחה. אני שמחה שסוף סוף הבנתי את דעתי בנושא הזה.
ולמה באמת לא לבחור מההתחלה בדרך השמחה?
כי משקרים לנו.
זו דרך לילדים, תתבגרו.
אתם נאיבים, ילדותיים.
לא הכל זה קשתות בענן, קאפקייקס מנצנצים וחדי קרן מצחקקים.
והם לא מבינים שהם בדרך להרס, כל אלו שבחושך.
כי אם אין אור, הגוף מפתח מחלות.
כי הוא צריך אור.
הוא זקוק לאור.
הוא נואש לאור.
תנו לגוף שלכם את מה שהוא מבקש, ותחייכו.
אני חזירה גאה! אני יכולה לטחון חבילת בסקוויטים ביום בלי לשים לב, ובלי להתחרט!
אני חנונית גאה! תנו לי ספר טוב ואצא מהמיטה רק לפיפי, מים ואוכל, וגם זה רק אם ימשכו אותיאו רק אם זה דחוף.
אני אוהבת אנימציה! ולפעמים גם אנימה! ואני גאה בזה, כי זאת חתיכת עבודה ליצור דבר כזה ומגיעה לאנשים האלו הערכה!
אני אוהבת מתמטיקה!
אני מחוננת גאה!
אסון אופנתי לפעמים ולא באמת אכפת לי!
מבולגנת ברמות שאני לא מוצאת את העיפרון שברגע שמתי על הדף!
השיער של רפונזל שנשאר אחרי שנחתך? הוא על הרגליים שלי!
אני ילדותית וגאה בזה!
אני! אוהבת! ללמוד!
וואו.
הפעם ממש הגזמתי עם האורך 0-0
סורי.
ובכלל לא סיימתי...
המשך:
אני מוזרה גאה!
עצלן? זו לא חיה, זו אני.
חופרת. אבל כבר ראיתם את זה.
עייפה מידי באופן תמידי, בדרך כלל בשיעורים תמצאו אותי מנמנמת על המחברת xd
ואני גאה בעצמי.
אני גאה.
וגם את צריכה.
את צריכה לנצל את החיים שלך, כי יש כל כך הרבה מה לעשות.
כל כך הרבה.
ומי אנחנו שנבזבז את המתנה הזאת? שנוותר עליה?
אם היית מקבלת מיליון ביטקוין אין מצב שהייתי מוותרת עליהם.
אז למה לבזבז את החיים?
הם שווים יותר ממיליון ביטקוין.
הם שווים יותר מכל הכסף והחפצים בעולם.
אלו חיים. זה דבר כל כך מדהים.
תנצלו אותם. הם שלכם.
הפעם ממש הגזמתי עם האורך 0-0
סורי.
ובכלל לא סיימתי...
המשך:
אני מוזרה גאה!
עצלן? זו לא חיה, זו אני.
חופרת. אבל כבר ראיתם את זה.
עייפה מידי באופן תמידי, בדרך כלל בשיעורים תמצאו אותי מנמנמת על המחברת xd
ואני גאה בעצמי.
אני גאה.
וגם את צריכה.
את צריכה לנצל את החיים שלך, כי יש כל כך הרבה מה לעשות.
כל כך הרבה.
ומי אנחנו שנבזבז את המתנה הזאת? שנוותר עליה?
אם היית מקבלת מיליון ביטקוין אין מצב שהייתי מוותרת עליהם.
אז למה לבזבז את החיים?
הם שווים יותר ממיליון ביטקוין.
הם שווים יותר מכל הכסף והחפצים בעולם.
אלו חיים. זה דבר כל כך מדהים.
תנצלו אותם. הם שלכם.
באותו הנושא: