רק פריקה.

למה אני לא מצליחה להיקשר לאנשים? למה אני לא מצליחה לאהוב? תמיד שיקרתי לעצמי. ניסיתי לשכנע את עצמי. אבל האמת היא שתמיד תהיתי עד כמה באמת איכפת לי, ואני יודעת שזה נשמע אנוכי. אבל אני לא מצליחה להרגיש קשורה לאחרים, אפילו למשפחה...
למה בפעם היחידה שהצלחתי להרגיש קשורה למישהו, הפעם היחידה שהיה לי איכפת הכי בעולםםם ממישהו, הייתי חייבת לפתח פרנויות וחרדות כל הזמן מלאבד אותו? לפחד כל כך להינטש?
ולמה הבן אדם היחיד שמאוד נקשרתי אליו בחיים שלי בסוף היה באמת חייב לנטוש? למה זה הגיוני שלמישהו באמת היה איכפת ממני במשך תקופה ואחר כך פשוט לא? כנראה שלא היה לו איכפת אף פעם? אבל זה לא הגיוני!
למה עכשיו אני צריכה לדעת שהבדידות שתמיד הרגשתי לעולם לא תעזוב? מילא אם הייתה לי עוד תקווה.
אני לא בן אדם שאפשר להכיל ולאהוב. בין אם בגלל שאני לא אוהבת חזרה, ובין אם באופן נדיר אני מכירה בן אדם נדיר שאקשר אליו באמת ואיכפת לי ממנו מאוד.
משהו בי פשוט מקולקל. זה פשוט משהו בי שדפוק. וזאת אני, ככה נולדתי, מוטציה באישיות. אף פעם לא אהיה בסדר. אף פעם לא ארגיש בסדר. אני לבד. ואני מבינה, זו לא אשמת אף אחד אחר. גם אני לא הייתי רוצה שום קשר אליי במקום אחרים. ואיך אפשר לשנות את הבן אדם הטבעי שנולדת להיות...
מה שלומכם?