אני אדישה/מוזרה?

את אכן אדישה

לי זה דווקא נשמע שקשה לך אז את מתנהגת ככב, כנראה שאפילו לא במודע
כתבתי את זה בעיקר בגלל מה שכתבת על הבוקר טוב

שואל השאלה:
פשוט האנשים שקרובים אליי סוג של אמללו לי תחיים אז נתקעתי ככה^

אדישה, אבל לא במובן הטוב של המילה.

אממ אם את רוצה עצות או סתם לפרוק, אשמח להקשיב לך.
ממה שכתבת פה, אני חושבת שלהתרחק מהאנשים שאתך בחיים כרגע יעזור לך, תנסי להיןת בסיבבה שת אנשים טובים ולעשות דברים שיגרמו לך להרגיש טוב

גם לי יש בעיה כזו טיפה.
לא יודע אם בדיוק אותו דבר.
אבל לדוגמא, לפעמים אני יכול להיות לא לחוץ מכלל, המבחן הלפני אחרון שעשיתי, פשוט לא היה לי אכפת ממנו בכלל.
חשבתי שאני הולך להכשל, לא הרגשתי רע, פשוט באתי לעשות אותו ולגמור עם זה.
ויומיים לפני אפילו לא למדתי כי לא היה לי רצון ולא היה לי אכפת מהמבחן.
ואבא שלי כעס עלי ואמרתי טוב ובסדר וזה.. (בלי להפגין שום רגש) ופשוט במקום ללמוד נהיה לי עוד יותר פחות אכפת. כמעט לא קמתי מהמיטה כל היום וכמעט לא אכלתי כי לא בא לי לעשות כלום.
ובכללי אני יכול לההפך לאדיש הרבה יותר כשאני לחוץ בסיטואציות עם אנשים למשל.
אני לא אומר שהמצבים שלנו אותו דבר, אני רק אומר שגם לי יש איזושהי נטייה לאדישות שאולי טיפה חריגה ואני מבין אותך ברמה מסויימת.

לגבי אנשים קרובים אלי שירגישו רע, אני לא יודע אם אראה הרבה אמפתיה..
לפעמים אני כן מסוגל, אבל הרבה פעמים פשוט לא מספיק אכפת לי מדברים וקשה לי להרגיש משהו אפילו כשאחרים סובלים או לרצות משהו.

שואל השאלה:
אני יודעת שזה ישמע רע מצידי אבל אפילו אם אמא שלי תבכה לא יהיה לי אכפת

פעם אחותי שאלה "אם אני אמות אתה תבכה?" והתקשתי לומר לה כן אז שתקתי טיפה, כי לא רציתי לשקר לה (או לומר משהו פוגע).
זה לא שאני שונא את אחותי.
אני פשוט לא חשבתי שאני מסוגל לבכות, או להרגיש מאוד רע. זה בעיקר לא להרגיש מספיק וגם לא להיות מסוגל לבטא רגש אם הוא בכלל קיים.

ככה שאני באמת מבין את זה שזה מטריד אותך. גם אותי העניין הזה טיפה מטריד.

את אדם קר.. לא מתרגשת בקלות, שזה דבר לא אופייני לבחורות - -