25 תשובות
בסדר כזה אבל אני די חושבת שזה לא מובן,
מאמין אבל שונא..
זה מתנגש,
זה כמו ש-פלוני אומר:--אניכן שותה אלכוהול, אבל אני לא שותה אלכוהול
שיערב לו.
וזה לא סותר את עצמו.
זה כמו שמישהו יגיד שהוא מאמין שבעוד כמה חודשים. הקיץ יגיע, אבל הוא שונא את הקיץ.
שאולי יש סיבה שהאדם שונא אותו.. כלומר קרה לו משהו קשה בחיים ולכן הוא מאשים את אלוהים על זה ומאמין שהוא גרם לכך
זה לא אמונה אמיתית,
אמונה אמיתית=שאתה יודע שכל מה שקורה זה לטובה
זה לא סותר...
אפשר להאמין שיש אלוהים וגם לחשוב שהוא מקדם ערכים שהם לא טובים
ולדעתי גם עם אתם מאמינים באלוהים אז לפחות תחשבו על מה שהוא עשה ולא לחשוב ישר שכל מה שהוא עשה זה טוב ונכון
אנונימית
לחשוב דברים רעים על בורא עולם=כפירה
זה בדיוק ההפך מאמונה,
לא רואה בזה סתירה.
הוא מאמין ומכיר בקיום, אבל הוא לאו דווקא אוהב אותו.
לפי הדת אולי זה כפירה אבל אי אפשר להתווכח עם מישהו שאומר אני מאמין שיש אלוהים שהוא לא מאמין
זכותו.
אבל עדיף לשמור את האנרגיות למשהו אחר..
זה לא סותר, הוא יכול להאמין שקיימת ישות עליונה ולא לאהוב אותה.
כמו שאתה מודע לקיומו של מישהו שאתה לא אוהב.
זה לא סותר. אמונה באלוהים היא לא בהכרח אמונה דתית, אנשים מגדירים באופן שונה מהו אלוהים.
והאמונה שלו באלוהים לא חייבת להיות זהה לשלכם, אתם לא יכולים להגיד מהי "אמונה אמיתית".
הייתי חושבת שהוא כנראה אכל הרבה חרא בחיים.
לגיטימי בעיניי.
זה ממש לא סותר. אפשר להכיר בקיום של משהו ולשנוא אותו. מי אמר שאלוהים חייב להיות טוב ושאנחנו חייבים לאהוב אותו?
זו פרשנות שבני אדם המציאו.
ראשית, זה לא ממש מסתדר עם האמונה שלו בהשם.
אם הוא אדם מאמין עליו לדעת שכל מה שהשם עושה לטובה. שנית, דעתי היא.. שהוא אידיוט שממורמר על החיים.
סתירה
אנונימית
זה לא מתנגש
נגיד עכשיו הוא מאמין שיש ה'
אז נדמה את זה לבן אדם רגיל, יש אותו (יש את הבן אדם) אבל לדעתו הבן אדם הזה מעצבן והוא שונא אותו

אותו דבר עם ה' הוא מאמין בו אבל הוא שונא אותו אולי בגלל החוקים שלו וכו'
זה לא סותר אחד את השני...
זה הגיוני.. כי זה כמו לשנוא בן אדם, הבן אדם קיים ושונאים אותו
לא דוגמא טובה אבל לא משנה.-.
אמונתם הדתית של המיזותאיסטים נובעת רבות מסיבות ונסיבות רגשיות, לא בשונה מהרבה מה-תאיסטים המיינסטרימים הרגילים.

יש אדם שעוזר לו יותר להאמין במישהו כדי לתלות בו את תקוותיו ויש אדם שעוזר לו יותר להאמין במישהו כדי לתלות עליו את האשמה. צורות שונות של אותה נוירוזה ילדותית, כפי שהטיב להגדיר זאת פרויד.

מה שכן, הייתי שמח, מתוך עניין נטו, להתדיין עם אחד כזה על רקע הספרות התנ"כית, וגם הרבנית אם ירצה. כי אני סבור שלא רק שהיהדות אינה, ולא הייתה בשום שלב בהתפתוחה, מיזותאיסטית, אלא שהיא בין הראשונות שהתנגדו לתופעה והכילו תוכחות נגדה.

גם הדת האברהמית שבאה אחריה, הנצרות, הגיבה למענה פסיכולוגי זה, אם כי בצורה מתוחכמת יותר. יחד עם שלילת האמונה שאלוהים הוא משהו אחר מטוב מוחלט, היא גם מבזרת חלק מההשפעה והמתרחש בעולם בין אלוהים לשטן, ככה שיהיה גם במי להאמין כדי להאשים ולשנוא. והקצינה זאת הדת המורמונית שבאה אחריה, שבספר המורמון אף נכתב "כל מה טוב בא מאלוהים וכל מה שרע בא מהשטן." (אלמא 5:40)
שהסיבה היחידה שהוא מאמין באלוהים זה כדי להאשים אותו בצרות שלו
נשמע שהוא סותר את עצמו... בכל אופן אני אסתכל על הבנאדם הזה בעין מוזרה...
שאני מזדהה איתו, זאת אני.
המינוסים לא ממש משנים כלום.
אני מאמינה ומכירה בשם אך חושבת שהערכים ורוב הדברים שמגיעים בעקבותם ובעקבות הקיום שלו, הדת הם לא טובים.
אנונימית
שיהנה, נשמע לי סביר.
עד שאני מקבלת פרח אני מאנונימית ולא יכולה לשנות את זה, יופי
אני לא מבינה את כמה משתמשים פה.
יש הבדל בין להאמין בקיום של האל ובין לעבוד את האל.
אני למשל יודעת שהוא קים אבל אני לא דתיה ולמעשה דת לא מדברת אלי. אז אני מאמינה בקיום אבל לא מעבר לזה. לא עובדת אלוהים ואין לי שום דבר לאלוהים.
זה הגיוני להאמין בקיום שלו אבל פשוט לא לאהוב אותו.