קטע ( (פריקה)) שכתבתי. איך?

הוא תמיד יהיה יותר טוב, יותר חשוב.
כי לא משנה מה אני אעשה, הוא כבר עשה את זה קודם.
עליה וסיום כיתה ח', לא מרגש כי הוא כבר עבר את זה יעשה את זה.
תיכון, בסדר אם הוא עשה את זה את יכולה גם. כל המעבר לתיקון כל הקשיים, הוא כבר עבר את זה, הוא יודע.
מגמה, לכי בעקבות אח שלך, הוא מוצלח ומצליח. אבל אם לא בא לי, אם אני לא טובה בזה! למה כל הזמן משווים בינינו.
ואמא, בכלל, הכי טוב. הוא יותר חשוב ומה שהוא אומר חשוב יותר ובכל משמעות גדולה יותר.
כואב משהו, אצלו, ישר חבישות/תרופות/ טיפול מיידי. אצלי, בסדר זה יעבור.
רוצה ללכת לאנשהו, שייקחו אותו מידית, אותי, פחות. כנל גם לדברים שאנחנו רוצים.
הוא הגדול, הוא הבכור, אז מה?