אני בטוחה שיש לי הפרעה דו קוטבית (מאניה דפרסיה) ואני רוצה גם לאבחן את זה אבל אני לא יכולה להגיד לאמא שלי, איך לבדוק את זה מבלי שאמא שלי תדע? (בת 17)

הבעיה עם שמות בלי להבין היא, מתן תוקף לדעה קדומה, לכי ליועצת לשיחות, היא תדע אולי לעשות לך אבחון קל ראשוני, ועל סמך זה להמליץ בפנייך ללכת לשיחות עם פסיכולוג נוער, שאין בביקורים אצלו שום בעיה וזה רגיל לגמרי, אמך בטח יודעת.. נו למי אין בעיות, ועוד בגיל הזה. רוב ההורים בהחלט מבינים

שואל השאלה:
אוף אוקיי
כי אמא שלי לא הגיבה טוב לזה שאני אובדנית ועכשיו היא גם במצב רגיש אז אני לא יכולה לבקש ממנה משהו כזה
חוץ מזה אני לא רוצה ממש שהיא תדע

שואל השאלה:
יש לי פעמיים שאני בהיי מטורף מלאת מרץ ואנרגיה, מדברת מלא ורואה את החיים כהדבר הכי טוב שקרה לי, שמחה מאושרת, כיף לי
ואז בום דיכאון בא לי להתאבד, מחשבות אובדניות, פגיעה עצמית, התקפי כעס בלתי נשלטים
יש לי רק עוד חצי שנה 18.. אין אפשרות לפני?

שואל השאלה:
איך אני יכולה לדעת איזה הפרעה נפשית יש לי מבלי ללכת לפסיכולוג/פסיכיאטר?
אני לא רוצה שאמא שלי תדע

שואל השאלה:
אבא של החברה הכי טובה שלי פסיכיאטר
אולי אני אלך אליו ואבקש ממנו לא לספר לאמא שלי?
זאת הדרך היחידה ללכת לפסיכיאטר מבלי שאמא שלי תדע

שואל השאלה:
אבל אני לא רוצה לערב אותה
אבל יש חיסיון מטפל מטופל

שואל השאלה:
איך זה סכנה סביבתית שאני אובדנית?
*אני לא רוצה שאמא שלי תדע שחזרתי לחתוך ושאני שוב אובדנית*

שואל השאלה:
אני יודעת שזה "סכנה עצמית"
אבל אני יכולה ללכת אליו להסביר לו את המצב ושהוא יאבחן אותי ואני אבקש לא לספר לאמא שלי בשום מצב
למרות שאני מפחדת שהוא יגיד לאמא של חברה שלי ולחברה שלי משהו והוא יסתכל אליי אחרת.. ובמיוחד חברה שלי תסתכל עלי אחרת

שואל השאלה:
אני לא מסוגלת לספר לה
כשהיא גילתה שאני אובדנית היא צרחה עלי (כנל כשהיא גילתה שאני חותכת) ואמרה לי להפסיק להגיד שטויות לחברה שלי (כי היא זאת שסיפרתי לה והיא סיפרה לאמא שלי) ושלא אגיד לאנשים כי אני גורמת להם ללחץ והיא לא רוצה שידברו עלינו..
זה למה אני לא רוצה שהיא תדע.. היא תגיב ככה שוב

שואל השאלה:
אוף אני לא מסוגלת
נראה לי אני כבר מעדיפה להתכחש למחלה הנפשית שלי

שואל השאלה:
אני יודעת שהיא לא יודעת איך להתמודד
לכן אני לא רוצה להכביד עליה עם זה ובמילא היא לא תבין אותי וזה רק יעיק עלי יותר כי במילא אני חושבת שאני משוגעת..