היי- זה ארוך אשמח אם תקראו ותנסו לעזור.. אני לא יודעת מה לעשות

אני מדריכת כיתות ד בצופים ואני מכיתה ד בעצמי שם.. זה היה כמו הבית השני שלי עד הקורס בכיתה ט.. שם הכל השתנה, אנשים חשבו שעשיתי דברים שבכלל לא עשיתי ושקריים אבל זה לא משנה תכלס כמה ניסיתי להסביר אף אחד לא האמין ולא דיבר איתי וזאת שעשתה את הדברים לא עשו לה כלום כי הם לא יודעים שזאת היא גם אם אני אמרתי ואמרתי גם לה להתוודות ושירדו מהגב שלי. מאחת הבנות עם הכי הרבה חברים ושהצופים זה החיים שלה הגעתי למצב שאף אחד מהשכבה שלי לא מדבר למעט אחת.. לא מתייחסים אליי גם אם אני אנסה לדבר איתם. בנוסף יש לי הרבה בעיות עם הראשגד שלי (זה הראש גדוד שאחראי עליי ועל החניכים שלי בין היתר) והוא צועק עליי כל הזמן בלי שום סיבה.. לדוגמא דוד שלי עבר איזה שהיא תאונה והוא דיי הכריח אותי להגיע לאיזה שהוא ערב של השכבה הבוגרת למרות שההורים שלי היו צריכים את העזרה שלי בבית.. וניסיתי כבר לדבר איתו אבל הקטעים המסריחים האלה לא מפסיקים
אני רוצה לפרוש.. רע לי כל כך, זה כל כך עול בחיים שלי זה ממש לא נגמר רק בדברים האלה יש עוד כל כך הרבה דוגמאות וסיפורים ואני פשוט לבד בסיפור הזה ואני מרגישה שאם אני אשחרר אותו אני אהיה בן אדם אחר אבל יש כמה בעיות..
לדעתכם זה מוצדק לפרוש בגלל דבר כזה שאף אחד לא מדבר איתי והראשגד שלי הוא כזה?
אני מדריכה עם עוד מישהי.. מה אני אגיד לה? אני ממש מקווה שהיא לא תכעס עליי בטירוף אבל זה עושה לי הרגשה רעה ממש