כמה זה נורא שכתבתי את הצוואה שלי?

נשמע שאת ממש סובלת.
אבל לפני המחשבה שההורים יגלו את זה, צה גורם לך להרגיש כל כך רע?

זה דיי נורא, לא הזוי ולא שונה
כולנו חושבים על המוות, איך מאבדים את הכאב
אבל אנחנו לא מאבדים את הכאב, אלא את עצמנו
כולנו סובלים, כולם חושבים על הדרך הקלה, זה לוותר
אל תוותרי, אל תישברי, תשרדי, תתמודדי
החיים קשים, לכולם, ואין מה לעשות עם זה

במקרה כזה הייתי ממליץ טיפול טרפי

היהי את לא בצרות עם הם ידעו שמשהו לא בסדר הם ילחצו ואולי יגיבו לא טוב אבל בסופו של דבר הם יחפסו איך לעזור לך (בשביל שצוואה תיחשב היא צריך להיחתם על ידי עורך דין) ובלי קשר אני עברתי תקופה כזו ועכשיו אני עובר את זה שוב אני יודע כמה זה קשה וכואב ועם את רוצה לדבר עם מישהו שלעולם לא ישפוט אותך מבלי להקיר אני פה בישבילך

חשבתי שאני היחידה.
אל תעשי כלום לעצמך, בבקשה.

אני כתבתי מלא דברים ומלא אנשים ומספרים של אנשים שהייתי רוצה שידברו איתם ויספרו להם אם אני אמות
וכל מיני דברים שחשוב לי שאנשים ידעו

אבל זה היה מזמן, אני חושבת שרוב הדברים שם לא לגמרי רלוונטיים

אני חותכת לפעמים (אני מנסה שלא אבל יש פעמים שאני לא שולטת בזה, לא הרבה) אל לא יותר מזה.. כל הזמן יש לי רגשו אשם על זה שיש אנשים שחשובים לי שלא יסלחו לי, והסיבה זה פשוט סיבוך אחד גדול שמאמלל אותי

דיברת אם אותם אנשים על זה? הסברת להם?
אם הם לא מקשיבים, תכתבי להם