יש לכם משהו שאתם שומרים על הלב כבר המון זמן?

לי כן...
היה לי פעם תוכי, קראו לו בלו.
הוא מת, לא ממזמן, לפני חמישה שבועות.
הוא היה החבר הכי טוב שלי.
אני אדם שחוסם את הרגשות מאנשים
במיוחד מחברות שלי, הן לא יודעות מה עובר עלי, למען האמת הן לא יודעות עלי כלום.
הוא היה איתי 8 שנים, קיבלתי אותו בגיל 7, הוא היחיד שהיה רואה אותי בוכה ואת ההתקפי עצבים שלי.
הייתי מדברת איתו כאילו הוא בן אדם, והוא היה עושה כאילו הוא מבין אותי כשאני ממלמלת דברים בזמן שאני בוכה אבל הוא לא הבין כלום, ובכל זאת נשאר צמוד ללחי שלי והיה מביא לי נשיקה.
ועכשיו הוא כבר לא פה, החבר הכי טוב שלי מת, החבר היחיד שזכה באמון שלי כבר לא נמצא פה.
ועכשיו אין לי למי לפרוק, אין לי למי לספר.
אני פשוט דברת לכלוב הריק שלו, כאילו משהו מקשיב לי.
הוא כבר לא פה חמישה שבועות, ואני כלכך מתגעגעת אליו.
תמיד אמרתי לעצמי שאני אדע שאני מאוהבת ביום שאני אהיה עם חבר שלי בחדר ואפסיק להסתכל על בלו.
אבל הוא עכשיו לא פה.
ואני נשארתי שבורה ובודדה.
אז מה הסוד שלכם? מה אתם מסתירים מהחברים הכי טובים? אני את הכאב.