איבדתי את האחות שלי...

אז כך, הכרנו כאויבות, שנאנו אחת את השנייה בגלל סיבות כאלה ואחרות, אבל אז הסיבות האלה גיבשו אותנו, ולאט לאט הפכנו להיות האנשים הכי קרובים בעולם. ידענו אחת על השנייה הכל, עשינו הכל ביחד.
תמיד עזרנו אחת לשניה, עברנו כל כך הרבה דברים נוראיים בחיינו. השנתיים האלה היו הימים הכי טובים בחיים שלי.
ואז פתאום בלי סיבה, היא ניתקה איתי קשר... זה מאוד קשה להסביר כי הכל מאוד מסובך אבל בכללי היא פשוט הפסיקה לענות לי לטלפון, להודעות.
היא התחילה לדבר עם "ערסים" וחברים טובים (בגללה לשעבר) שלי. ולא, יש לי הרבה אנשים מדהימים שתמיד אפשר לסמוך עליהם,
אבל אין יום שאני לא חושבת אליה.
כשאני מוצאת שיר חדש (יש לנו אותו טעם) ורוצה להשמיע לה אותו, כשאני מוצאת סרט חדש, כשקורה לי משהו, אני תמיד רוצה לדבר איתה, לצחוק איתה. כל יום שואלים אותי אם השלמנו ואומרים איזה מסכנה אני, ואני אומרת להם שאני בסדר ולא אכפת לי. אבל זה לא נכון.
כמעט כל לילה אני רואה אותה בחלומות שלי, לפעמים אנחנו רבות לפעמים משלימות ולפעמים כאילו לא קרה כלום.
דיי אני לא יכולה יותר. איך אפשר להיות כל כך אגואיסטית, לדעת שאני נקשרתי אליה ואז פשוט לזרוק אותי... איך לשכוח אותה!?