8 תשובות
מוזיקה וחברים.
נשמע שזה מה שעושה לך טוב, ולא לימודים כל היום. במיוחד שמוזיקה זה הדבר שאתה רוצה יותר להמשיך לעסוק בו בעתיד.
אם להמשיך במסלול הלימודים הזה ואז לאותה עבודה לא יהיה מה שעושה אותך מאושר, אז זה לא שווה את זה.
קודם כל תלמד.. צודק שזה קשה וצודק שככל שעולים בכיתות יש פחות ופחות זמן.. אבל הכי חשוב זה ללמוד, אחרי זה תעשה מה שבא לך לעשות, כדי שיהיה לך פתח לכל הדברים ואחר כך תחליט מה אתה רוצה.. נגיד אני, אני לומד הנדסת תוכנה ואני בכלל לא בטוח שאני אוהב את זה, אחר כך אחליט, קודם אני רוצה לקבל 100 :)
בהצלחה!
שואל השאלה:
גם אני חשבתי ככה כשנכנסתי למסלול הזה, אבל אם אני רוצה לעסוק במוזיקה בתור מקצוע עיקרי גם בעתיד אני צריך להקדיש את השנים שלי עכשיו ולא אחרי הצבא..
אם אני אמשיך במסלול שאני עכשיו בו לא יהיה לי טעם לחזור לעשות מוזיקה וגם זה יהיה יותר מסובך מעכשיו פשוט לוותר על עבודה בשביל מוזיקה.
אנונימי
שמע אם זה מה שיעשה אותך מאושר אז ברור שתלך על המוזיקה, השאלה אם זה יצליח לך באמת, מעטים מאוד מצליחים בתחום הזה, ואם לא תצליח? לאן תלך? אתה מבין? החלטה כזאת אתה צריך להחליט בעצמך גם אם זה קשה להחליט לבד, קח את ההחלטה הנכונה בשבילך, שוב בהצלחה בכל דרך שתבחר!
אם ההורים שלך איתך בכל דבר שתעשה, תעשה את מה שאתה אוהב ותגיד תודה על כל רגע. לי היה אותו מקרה וההורים שליאמרו לי שאם אני עוזבת את המסלול של הלימודים ובוחרת בחברים אני יכולה לשכוח מהם, שהם יעבירו אותי לפנימייה ולא יתנו לי כלום וינתקו איתי קשר. בכיתה של הלימודים הייתי אמורה להתחיל תואר ראשון באמצע כיתה ח, מבחינת הלימודים הסתדרתי מעולה, הממוצע שלי היה 98 עם כל הלחץ והכל, אבל לא היו לי שם חברים ולא חברות, כל החברות שלי היה בבית ספר רגיל בכיתה רגילה ותמיד הרגשתי שונה מהל השאר. כל הדבר הזה הכניס אותי לדיכאון לא נורמלי פחדתי לאבד את המשפחה שלי (חרא של משפחה דרך אגב) ופחדתי אבד את החברים שלי ואת שמחת החיים שלי, בסוף הגעתי למצב שרציתי להתאבד ורשמתי את זה פה באתר הזה ואז הזמינו לי ניידת לבית, המשפחה שלי גילתה שאני בדיכאון כל כך עמוק בגללם ושאני רוצה למות כי החיים שלי חרא, הם הסכימו להוציא אותי מהכיתה הזאת ומהבית ספר הזה ולהיות עם חברות שלי, ומאז המצב שלי רק הולך ומשפתר מבחינה לימודית ומבחינה חברתית, היום אני בכיתה יא ואני נחשבת לחכמה של השכבה (לא צריך להיות בכיתה מיוחדת בשביל כל השיט הזה) וגם יש לי מלא חברות וחברים ואני מאוהבת במישהו ואני ייצאת ואני שותה ויוצאת למסעדות עם חברים ושומעת כמה מוזיקה שבאלי ועושה מה שבאלי וסוף סוף אני מרגישה כמו ילדה נורמלית... אנשים לא מבינים כמה שהם צריכים להעריך את החיים הנורמליים שלהם, תחשבו שלא ידעתי מזה בנים, הייתי כל היום תקועה בספרים והולכת לשיעורים פרטיים, לא היה לי קשר עם שוב דבר נורמלי, אני כל כך צריכה להעריך כל שנייה מהחיים הטובים שקיבלתי. ואני צריכה לומר תודה רבה לזה שעמדתי על שלי בסופו של דבר ועשיתי את מה שאני ריצה ודבר לא ימנע ממני להשיג את החיים שאני רוצה, חיים טובים הם לא רק כסף ועבודה, חיים טובים הם חיים שאתה נהנה מכל רגע שאתה חיי תוך כדי חשיבה על העתיד, אתה צריך לאהוב את מה שאתה עושה עכשיו כי מי הבטיח לך שיהיה לך בכלל עתיד אני לא יודעת מה יקרה לי מחר הם היו מדברים איתי על תואר ראשון! משוגעים פשוט משוגעים!
שואל השאלה:
תודה..
הבעיה שאני לא יודע מה ההחלטה הנכונה בשבילי
2 הדרכים זה הימור, לא בטוח שאני אחזיק מעמד אם אמשיך במסלול שאהיה בו ולא בטוח שאצליח במוזיקה אפילו שיש לי תחושה שכן.
אנונימי
שואל השאלה:
ההורים שלי לא איתי בכל דבר שאני בוחר, הם רק רוצים שאבחר משהו והם מעדיפים שאני אשאר במסלול שאני נמצא בו.
זה שאני לא מפרט בשאלה על מה עבר עלי עד עכשיו בשביל להשאר ב2 המסלולים לא אומר שלא עברתי שום דבר ועד עכשיו הכל היה בסדר..
בדיוק ההפך, עברתי כל כך הרבה שאני חייב לבחור.
אנונימי
מוזיקה וחברים!