18 תשובות
את צריכה לבקש עזרה ממשפחה וחברים, להקיף את עצמך במעגל של אנשים שאוהבים ותומכים, לנסות לאכול קצת לאט לאט וגם לאהוב את עצמך, זה לא תהליך פשוט כל כך, יהיו נפילות אבל חשוב שלא תוותרי על הסיכוי להחלים מזה
הדסר היחיד שעזר לי להפסיק את המעגל הזה ולהחזיר את תחושת השובע והרעב זה להיות באיזון. רק כשהפסקתי עם ההרעבות המטורפות של 25 שעות בלי אוכל או ימים עם עד 300 קלוריות, אז הפסיקו לי הבולמוסים. תלכי לקבל תפריט או שתרכיבי לעצמך, תאכלי כל יום כמות נורמלית ככה הגוף שלך לא ירגיש צורך לגרום לך לבולמוסים.
דבר שני שהייתי ממליצה לך זה לא לאכול את הדברים הלא בריאים כי הם ממכרים וככל שאוכלים יותר אז רוצים עוד.
תשתי הרבה מים זה עוזר להבין מתי באמת רעבים ומתי רק היית צמאה.
דבר אחרון זה כשאת מרגישה שיש לך בולמוס תעסיקי את עצמך! תקראי ספר, תצאי להליכה, תדברי עם חברה או תלכי לחברה. אם כל זה לא עוזר אז תיקחי ירק ותאכלי אותו לאט, זה בדרך כלל עוזר לי לספק את מה שהרגשתי.
אנונימי
שואל השאלה:
ואיך אתה נלחם בדחף לצום? ובמחשבות על המראה של הגוף?
בנתיים הצלחתי לאכול 3 ארוחות ביום שזה משהו שלא עשיתי יותר משנה
אנונימית
זה בדיוק מה שאני גם שאלתי פה באתר היום.. איך לעזאזל אפשר להתעלם מהקולות האלה? היום נגיד אכלתי בערך 700 קלוריות. אני כבר מתחילה להתייאש ואני לא מצליחה לדמיין את עצמי בלי המחשבות האלה. אני מפחדת שאני לא אצליח בחיים לצאת מזה. זה פשוט מלחמה בין הרצון להבריא לבין הפחד מלצאת מזה כי זה גורם להרגשה מדהימה וממכרת. אוף:( אין לי עצבים יותר למצב המזעזע הזה. איך בעתיד אני אהיה בהריון? איך אני אתמודד עם ההשמנה ולא ארצה למות או לצמצם? איך אני אהיה מסוגלת לאכול מחוץ לבית? איך אני ארשה לעצמי לאכול חציכת עוגה בלי לירוק אותה או לשלם על זה בצום?
אנונימי
שואל השאלה:
אני לא רוצה ילדים גם ככה אז זה לא משנה לי. לגבי אכילה מחוץ לבית, אני סובלת מחרדה חברתית ככה שרק לצאת מהחדר עושה לי רע. אני לא חושבת שאת חייבת לאכול במסעדות, תמיד אפשר לשבת עם חברים (אני ממש מקווה שיש לך) ולהזמין אוכל הביתה שנוח לך איתו.
אחד הדברים שהכי מרגיעים אותי הוא לאכול בריא יותר, אני נלחצת פחות מלאכול משהו מקמח מלא מאשר רגיל (והייתה בכלל תקופה של חודשיים שלא נגעתי בכל מה שקשור לקמח מרוב שפחדתי ממנו).
את חשבת על חיטוב? ראיתי שיש אנשים שזה עזר להם לצאת מההפרעה כי יש להם את הגוף שהם תמיד רצו.
אנונימית
תקשיבי זה לא הקטע, הקטע הוא שאני מפחדת שכל דבר קטן יחזיר אותי למחלה. אני כבר שנתיים במחלה. כל השנה האחרונה לא אכלתי בחוץ. כלום. לאכול במסעדה זה פחד שלי. ואני לא אוכלת דברים לא בריאים למרות שמדי פעם הייתי רוצה לאכול חתיכה של עוגה כמו בן אדם נורמלי, או לאכול פיצה שאמא שלי מכינה שכבר כמה חודשים לא אכלתי. אני מפחדת מדי לעשות את כל הדברים האלה. ואני עושה ספורט, אני רצה ועושה תרגילי בטן ומרגישה רגשות אשם אם אני לא עושה! הייתי רוצה מדי פעם לנוח או לאכול משהו שאני מפנטזת עליו אבל אני לא מסוגלת!
אם אני לא מסוגלת לעשות את כל זה אז איך אני אי פעם אעיז להיכנס להריון בידיעה שאני אשמין? דרך אגב גם לי יש חרדה חברתית וזה עוד יותר מקשה עלי כי אני לא מסוגלת לאכול ליד אנשים
יש לי רק מאכלים מסויים שהם "בטוחים" בלי הרבה קלוריות ושאני מוכנה לאכול רק אותם. למה אני היחידה שלא מסוגלת לאכול עם כל החברות שלי כשמזמינים אוכל או יושבים במסעדה?
כל החגים לא אכלתי אפילו עוגה אחת קטנה. רק שורה של שוקולד מריר זה ההתפרעות הכי גדולה שהיתה לי
אנונימי
הדרך היחידה להתעלם מקולות האלה. היא לאהוב ולקבל את עצמך כמו שאת, הם נוצרים משנאה עצמית ותיעוב עצמי, גורמים להם להתעצם ולגדול ככל ששונאים את עצמכם עוד יותר, הדרך היחידה להקטין אותם היא פשוט לקבל ולאהוב את עצמכם כמו שאתם.. את מפחדת להיות בהריון? יש פוביה כזו. אולי מתישהו כן תרצי. לגבי חרדה חברתית, אפשר למצוא דרכים להתגבר על זה איכשהו, נסו למצוא דרך בטוחה להתגבר על זה, אתם יכולים
לא, אני לא מפחדת להיות בהריון. אני מפחדת שהריון יגרום לי ליפול עוד יותר עמוק לתוך המחלה. יש לי עוד הרבה שנים עד הריון אבל זאת סתם היתה דוגמא. ולא אפשרי לאהוב את עצמך וככה להפסיק את הקולות, כי הקולות הם הדבר היחיד שמעניק לי רגעים קטנים של אהבה עצמית. גם לפני המחלה שנאתי את עצמי אז זה לא מה שיעזור לי, זה הרבה יותר מזה- זו התמכרות, זו אובססיה, זו חרדה
אנונימי
הריון לא יגרום לך ליפול עמוק לתוך המחלה, זה רק יעצים אותך בתור אישה ואם טובה, זה כן אפשרי לאהוב את עצמך, זה אמנם לא פשוט להפסיק את זה אבל זה תהליך שיעזור לך. את בטוחה שהקולות הם מעניקים רגעים קטנים של אהבה עצמית? מה עם רגעים גדולים? זה מה שכן יעזור לך. את צריכה להתחיל להבין שאהבה עצמית באמת תעזור לך שתקבלי את כל הפגמים שלך ואת יתרונות שיש לך ותביני שאת טובה וחכמה וכל המילים טובות, את עוד תראי מתישהו שאהבה עצמית ויחד עם קבלה עצמית, ייפתחו לך את הדרך לאושר ושמחה, אנשים ש אוהבים את עצמם ומקבלים את עצמם כמו שהם באמת, מאושרים ושמחים יותר, וגם מצליחים יותר. הם יודעים במה הם טובים ובמה הם לא, והם פשוט משלימים עם זה שהם לא מושלמים כי הם יודעים שיש בהם דברים טובים.
הפעם היחידה בכל חיי שאהבתי את עצמי זה כשנכנסתי להפרעה, אז נראלך שעכשיו אני כן אצליח לאהוב את עצמי? לא יקרה בחיים כי זה קרה פעם אחת ויחידה, בתת משקל קיצוני.
ואת סובלת מהפרעת אכילה שאת אומרת לי דבר כזה- "הריון לא יגרום לך ליפול עמוק לתוך המחלה, זה רק יעצים אותך בתור אישה ואם טובה"? אני מסבירה לך שזה לא ההריון עצמו ולהביא ילד לעולם.. זה הידיעה שבהריון עולים במשקל, אחרי הלידה רוב הנשים שמנות יותר, אז איך את יכולה להגיד לי שזה לא יגרום לי ליפול עמוק אם מספיק לי לראות עליה של 200 גרם כדי להיות בצום יום שלם?
אנונימי
. זה כן יקרה בחיים. טוב, אבל לאחר כמה זמן, חוזרים לשגרה. אני משתדלת לעזור. אנא אל תצאי עלי בבקשה, את תצליחי לאהוב את עצמך שתלמדי איך באמת לאהוב את עצמך כמו שזה באמת אמור להיות, אהבה עצמית אמיתית שנובעת מקבלה והפנמה והכלה של כל הדברים הטובים והרעים בך שהם מותקנים ושלמים ו שאת מקבלת את עצמך כמו שאת באמת וצריכה להיות, שלמה באמת. את צריכה ללמוד את תהליך הזה, אני מדברת על אהבה עצמית אמיתית שנובעת מכל הלב וכנות וקבלה של הכלה שכל החלקים בך. שחרור והרפיה. שאלה אליך, את יודעת מה זה באמת לאהוב את עצמך? איך זה באמת נראה? איך לקבל את עצמך ולהכיל את כל החלקים שבך כמו שהם? איך זה להיות שלמה באמת? אני מדברת על הדבר האמיתי באמת שנקרא לקבל ולאהוב את עצמך, הרגש הזה שאת שלמה באמת על מי שאת ומה שאת ואיך שאת, שאת לא צריכה להשתנות בשביל מישהי או לחשוב שאת לא יפה או רזה, שאת פשוט עצמך, שלמה, משחוררת ומלאת חמלה ואהבה וטהור לגבי עצמך. שיש לך הרגשה באמת באמת טובה בלב שלך, שדברים רעים לא מטרידים אותך כבר, הרגשה הזו, מה שאת אמרת זה שאת אהבת את עצמך שנכנסת לזה, האם זו אותה הרגשה שאני דיברתי עליה? זו הרגשה של התמכרות לזה, אני דיברתי על הרגשה טהורה וכנה שנובעת מכל חלקי הלב והנשמה ונפש שלך, שכולך שלמה ומאוחדת ומאוזנת, שהראש נקי מהפרעות בתדרים, שתת מודע נקי מכל מיני הטרדות ודברים שהורסים אותו, שגוף מאוזן ותקין ושאת בעצמך מרגישה שלמה הכי שיש והכי משחוררת בעולם, שאת סולחת לעצמך וחופשיה כמו ציפור בלי לחיות בפחד מאוכל או שאת לא יפה או שמנה, זה מה שאני מדברת עליו, חופש ולהיות שלמה עם עצמך..
לא יוצאת עליך פשוט ניסיתי להסביר לך למה הריון זה דוגמא למשהו שיכול להיות הדבר שיפיל אותי עמוק למטה. ואני לא שלמה עם עצמי ומעולם לא הייתי אז לדעתי זה גם לא יקרה על עוד אני שונאת את עצמי. הפעם היחידה שאהבתי את עצמי זה בתת משקל קיצוני כמו שאמרתי.
אנונימי
זה כן יקרה, בעתיד, אני בונה על זה שתרצי שזה יקרה, אז אל תשנאי את עצמך, השנאה עצמית שלך גרמה לך להתחיל את זה, לא היית רוצה להרגיש טוב יותר? הכי טוב שיש? בלי כל הפחדים שיש לך? את לא "אהבת "את עצמך שהיית בתת משקל קיצוני, את פשוט חשבת שזה עזר לך כי רצית להיות רזה ויפה, אבל את רק נכנסת לזה עמוק, זו לא אהבה עצמית, זו התמכרות, אדם שאוהב את עצמו באמת מקבל את עצמו כמו שהוא.
שואל השאלה:
אורה את מבינה שזה לא בשליטה? אני (וגם האנונימית) לא יכולה להפסיק לשנוא את עצמי. אני יודעת שההפרעה נגרמה משנאה עצמית. אהבתי את עצמי רק בתת משקל ואחרי שחילוף החומרים שלי נדפק, אני תקועה במשקל תקין.
אנונימית
אולי לא, אבל אפשר ללמוד להיות בשליטה. ואתן רוצות לחיות ברגשה של שנאה עצמית לנצח או לחיות אחרת? אתן יכולות ללמוד איך לא לשנוא את עצמכן ולאהוב את עצמכן, אם אתן חפצות בך, אני באה לטובתכן פה.
שואל השאלה:
אבל אני לא בוחרת להרגיש רע וברור שאני רוצה להרגיש טוב יותר
זה לא בשליטה
אנונימית
טוב, צודקת לא בחרת את זה, אבל קרה שאת הלכת לאיבוד ברצון להרזות ולהיות יפה, נכון? אז אם יש רצון אז יש דרך, את צריכה למצוא את הדרך לאיזון בין בריאות לרזון, אני מאמינה שתצליחי.
תקשיבי לי באמת שאפשר ללמוד להיות שליטה, עוד לא אבדה תקווה. יש לך עוד אפשרות לבחירה ואתן יכולות לבחור בדרך אחרת, לא אומרת שזה יהיה קל אבל זה מה שצריך לעשות, אם אתן חפצות בחיים טובים בלי שנאה עצמית וכל זה, נסו לטפס לפסגה, אתן מעדיפות להמשיך להיות במצב הזה עד הסוף החיים שלכן או להיות בריאות ומאושרת ויכולות לאכול אוכל סוף סוף בלי כל הזמן לפחד ממנו ולספור קלוריות ולהיות במעגל הזה?