פריקה של דיכאון ואובדנות בבקשה תוכלו לקרוא?

בקטנה
אנחנו אפילו לא חיים, אין כזה דבר "חיים"
אנחנו סתם גוף שמבצע כמה פעולות כימיות פה ושם, לא יותר
בלי נשמה

תשמעי אני ממש מזדהה איתך גם אני הרגשתי את ההרגשה הזאת.
אני יכולה להמליץ לך להתחיל להעריך את עצמך. להתחיל להגיד שיש לך מטרה מסוימת בעולם כי את לא סתם בעולם את פשוט עדיין לא מצאת את היעוד שלך בחיים ואני ממליצה לך להתחיל לחפש זה ייתן לך הרגשת סיפוק כל כך עצומה שאת תתרכזי רק בזה. נגיד את יכולה להתחיל להתנדב, לעבוד במשהו שאת אוהבת או אפילו למצוא סתם תחביב שאת אוהבת. אני חושבת שהפיתרון הכי קל זה להרים ידיים ולהגיד נמאס לי ואת יודעת מה אבל הרבה אנשים מרגישים כמוך לכולם יש את הרגעים האלה והתקופות האלה של.. רגע מה אני עושה פה בכלל ולמה אני חי ואת צריכה למצוא את התשובה הזאת כדי שייתן לך כוח למשברים הבאים שיהיו לך ואם בא לך לפרוק עוד קצת ולהסביר מה קרה את מוזמנת לשלוח לי פרטי.
ולעולם אל תזלזלי בזה שאת מבזבזת שאלה כי תמיד כיף שיש מישהו שמקשיב ומייעץ במקום להתמודד לבד עם דברים :)

לפי דעתי תנסי להיפגש עם החברה שאת הכי סומכת עליה או הכי טובה ותספרי לה את זה! זה אף פעם לא טוב לשמור בבטן וברגע שתספרי למישהו איך שאת מרגישה תרגישי הקלה

שואל השאלה:
אני לא מצליחה להעריך את עצמי.. אני לא מרגישה שיש לי במה..
ואני מתנדבת ואני עובדת אבל זה לא עוזר וגם שם אני מרגישה ממש בודדה
2 חברות שלי יודעות.. אחת מהן היא זאת שסיפרה לאמא שלי..

מחשבות אובדניות מובילות למקום לא טוב. ואם כבר את בדרך הזו. אז. נסי לסמוך יותר על כאלה שכן רוצים להקשיב לעזור לייעץ. מתוך דאגה ואיכפתיות תני לזה צ'אנס אין לך מה להפסיד גם ככה את רוצה להפסיד )

למשל אפילו סתם להיפתח למישהו בלי שישפוף אותך לפרוק ולבכות זה תמיד עוזר

אוקי חוק טוב שלמדתי לחיים
נכון שעובר עליך יום חרא ואת רואה אנשים בדיכאון ועם פרצוף תחת זה עוד יותר מבאס אותך? אבל פתאום שמישהו בא והוא נחמד וחייכן זה נותן לך אנרגיות וכבר את מתחילה להיות חיובית. אז במקום להיות "האישה הזאתת" עם הפרצוף תחת תתחילי לחייך אפילו אם את לא מסוגלת ואת מרגישה שאת מזייפת את זה. פשוט תחייכי כי החיוך זה הדבר הכי יפה בעולם לאט לאט אנשים יתחילו להתקרב אלייך כי יראו כמה חינניות ואהדה את מושכת כלפייך ותתחילי להיות חברותית. תמיד מתחברים לאנשים שיותר מושכים אותנו ולא לאלה שהם סגורים עצובים ןכאלה.
מציעה לך פשוט לעמוד במראה ולחייך ולחייך כל היום זה ימשוך אלייך אנשים ואת לא תרגישי לבד וגם ההרגשה הכללית שלך תתשתפר

שואל השאלה:
אממ אני לא אעשה לעצמי כלום אבל אני מודה שאני רוצה לעשות את זה...
ואף אחד לא רוצה להקשיב לי.. אני משעממת. עובדה שכל פעם שאני מדברת עם מישהו הוא מפסיק להקשיב לי באמצע או שלא מקשיב לי בכלל

שואל השאלה:
ואני מחייכת חיוך (הוא אומנם מזויף מאוד אבל חיוך) וזה לא עוזר..

אני מזדהה איתך אני ככ מבינה אותך

אני ממש מזדהה עם מה שאת עוברת, גם לי היו תקופות נוראיות כאלו של דיכאון ובדידות ולא היה אף אחד שם בשבילי..
אם את רוצה לדבר אני כאן