אז כבר חצי שנה שסך הכל, המצב הנפשי שלי סבבה. אבל הוא החליט שנמאס לו בלי שום סיבה מיוחדת

היה לי התמוטטות נפשית ממש ממש קשה לפני יומיים
באותו ערב פגשתי חברים שאני ממש ממש ממש אוהבת, אבל שתקתי והייתי בפלאפון כל הזמן, ובייסיקלי הרגשתי ממש ממש רע.
אפילו כשחברה מאוד טובה שלי (שלא יכלה לבוא) התקשרה למישהי שם, והם רצו שכולם יגידו שלום, לא יכולתי להוציא מילה מהפה...
דיברתי איתה בזמן ההתמוטטות והיא ניסתה אבל לא הצליחה לעודד אותי
פתאום התחלתי להרגיש שאני בנאדם נורא ושאני בעצם רעה מבפנים אבל עם השנים למדתי להסתיר את זה בצורה מושלמת. ואני עדיין חושבת ככה, וחשבתי על זה גם לפני זה, אבל זה לא השפיע עליי בצורה כזאת....
אני רוצה ללכת לפסיכולוג אבל אין לי אומץ לבקש מההורים שלי... אם תרצו אפרט למה אבל זה די ברור נראה לי
אני לא יודעת מה לעשות. באמת שאני לא יודעת ופשוט אין לי כוח להמשיך.
עצות? מה אני אמורה לעשות???