27 תשובות
לא ממש הפרעת אכילה אבל מידי פעם נגיד 5 פעמים בשבוע אין לי תאבון לשום דבר כאילו כל דבר שמציעים נשמע לי נוראי וחסר טעם אז מה שאני עושה זה להכריח את עצמי לאכול כי אין יותר מידי ברירות ואני לא רוצה שיעשו מזה סיפור יצא כמה פעמים שלא אכלתי אבל אחר כך אני כועסת על עצמי אז אני מעדיפה שלא
לי יש הפרעת אכילה, אני מאובחנת עם אנורקסיה בולימיה, אני באישפוז בגלל זה.
אז זה או שאני לא אוכלת כלום כמה ימים ואז יש לי בולמוס ענק ואז אני מקיאה או שאני אוכלת רגיל ופשוט מקיאה אחרי כל מה שאני אוכלת
אם את צריכה עוד משהו את תמיד מוזמנת לשלוח לי הודעה בפרטי (;
לי, הרעבה, הקאות ושנאה עצמית
אנונימית
Well אין לי תיאבון.
אנונימית
לא הבנתי למה הפלוסים לרעיון לכינוי^^^
כאילו זה משהו טוב שיש לה הפרעת אכילה
כל הכבוד שאת אמיצה ואומרת את זה מול כולם
אבל להרוס לעצמך את הגוף את החיים ואת כל הילדות בלהיות בבית חולים ולהקיא זה לא משהו להתגאות בו וכשאמרת בסוף התשובה אם את צריכה משהו בפרטי עם פרצוף קורץ
אני מקווה שהתכוונת לעזור לשואלת השאלה לצאת מזה ולא להיכנס לתוך זה
לי, אני סובלת מאורתורקסיה נברוזה, אני מאוד מאוד בררנית אני כמעט ולא אוכלת כלום, אני בתת משקל והרבה פעמים אני רוצה להקיא אחרי שאני אוכלת אבל בסוף אני לא מקיאה
ויש לי חוסר תיאבון, יש ימים שאני יכולה פשוט לא לאכול כלום כל היום, עד גיל 10 אמא שלי האכילה אותי בכוח כי לא רציתי לאכול (היום אני בת 15)
אנונימית
לי
השתחררתי לא מזמן מאשפוז אבל עדיין אני חרא עם עצמי
מוזמנת לבוא למסרים
מפחדת לאכול בסביבת אנשים כי יחשבו שאני שמנה.
אני ממש נרתעת מלהחזיר אפילו אוכל בסביבת אנשים.
יש ימים שאני לא אוכלת כמעט כלום ויש ימים שאני אוכלת הרבה כי הגוף שלי פשוט דורש מזון והכל מתפוצץ. ואז אני פשוט שונאת את עצמי.
אני לא מקיאה ואף פעם לא הקאתי.. אני מניחה שזה יותר קרוב לאנורקסיה.
לראות את עצמך שמנה ולחפש שומנים למרות שלא באמת יש אותם..
אבל אני נלחמת בהפרעת האכילה שלי, עכשיו זה לא גרוע כמו שהיה פעם. יבוא יום והיא תעבור, אני באמת מאמינה שאצליח להפטר ממנה..
אנונימית
לי, אני מפחדת לאכול פחמימות כמו אורז תפוח אדמה כוסמת אפילו פירות.. שלא נדבר על סושי וצ'יפס וכל זה. אני מתמודדת בזה שאני לוקחת כל יום קילו גבינת טבורוג עם אחוז דיי גבוה של פחמימות- 17 גר' ל100 גרם ואוכלת אותה במשך היום כי אני חייבת פחמימה. וגם אני מתאמנת המון
אין לי הפרעות אכילה אבל אני בקושי אוכלת כי אני לא רעבה ואני אוכלת שאמא שלי מכריחה אותי או שסתם בא לי משהו וגם דברים שהייתי אוכלת פעם אני אומרת לעצמי שהם מגעילים ואז לא אוכלת
כל מי שיש לו הפרעות אכילה, אני חושבת שכדאי שתקראו את התגובה האחרונה של האנונימית.
אנונימית
לי יש אנורקסיה נרבוזה ואורתורקסיה נרבוזה, שתיהן נוראיות וקשות, אורתורקסיה זה כמו OCD רק של הפרעות אכילה (מתבטא בכך שיש אובססיה לאוכל יותר מדי בריא ויוצא שבקושי אוכלים כי הכל נראה לא בריא) וזה ממש קשה, אני עכשיו בתהליכי החלמה, וצריכה להעלות במשקל, זה קשה מאוד ואני מצטערת שהכנסתי את עצמי לזה מההתחלה, הייתי צריכה לעצור ששמתי לב שאני מידרדרת, ולא עצרתי. ברגע שנכנסים לזה קשה מאוד לצאת מזה, אבל אני עושה המון צעדים! אני עולה במשקל לאט לאט ואוכלת כמו נערה נורמלית - לא בריא מדי ולא גאנק מדי - רגיל, הכל בחיים זה עניין של איזון, בהצלחה לכל המחלימים (:
הייתה לי בולימיה-אנורקסיה, הייתי מרעיבה את עצמי ומידי פעם היו לי בולמוסים מטורפים שאז הייתי מקיאה את הכל.
יצאתי מזה כבר :)
לי
יש לי וזה לא עבר, לא הייתי עוברת את ה200 קלוריות ביום ולפעמים אם הייתי מרגישה שאכלתי יותר מידי הייתי מקיאה למרות ששנאתי את זה.. הרגשתמ שאני חייבת
הגעתי לנשירת שיער והפסקת מחזור
עכשיו אני בריאה
אוכלת בריא ועושה ספורט נכון
אני אשקר לך אם אני לא חושבת שאני שמנה, זה עדין בראש שלי אולי אני לא במצב של אנורקסיה אבל עדיין יש לי תמחשבות של זה
אבל מתמודדים ואני לא רוצה לחזור לזה כי זה הרס גם את הבריאות וגם את הנפש
בכיף (:
אל תוותרי, אפשר לצאת מזה ^^
לאנונימית שמתחתי בבקשה אל תעשי את זה אל תתחילי הרעבות באמת שזה לא בריא, תשלחי הודעה אני אתן לך תפריטים ודרכים לירידה במשקל באמת הכל חוץ מהרעבה זה יהרוס אותך
זה פחות הפרעת אכילה ויותר דיכאון אבל רוב הזמן אני פשוט לא רעב והמחשבה על אוכל גורמת לי להרגיש חולה ובגלל זה ממש ירדתי במשקל וכל פעם שמישהו מזכיר לי שירדתי במשקל ("וואו איך רזית") זה ממש מעצבן אותי. לא הייתה לי שום כוונה להרזות והמשקל שלי הוא דווקא משהו בגוף שלא הפריע לי בכלל והוא ירד בחדות בגלל שאני בדיכאון. אני פוחד להגיע לתת משקל אבל מצד שני אני גם לא רואה טעם לחיים אז לא אכפת לי מה יקרה לי או לגוף שלי.
אני מדברת לזאת שכתבה מה צריך לאכול ושהיא חדשה בזה
יש לי לפעמים התקפי בולמיה
זה קורה בעיקר אחרי שאני מרעיבה את עצמי ואז אני אוכלת הרבה ומקיאה.
ויש פשוט שבועות שאין לי תיאבון אז אני פשוט אוכלת קצת ממש ו"מנצלת" את זה עד שמישהו דוחף לי אוכל..
לא כיף.
אנונימית
היי (:
לאנונימית עם השאלה על האורתורקסיה, כל דבר בחיים בריא במידה, גם ממתקים וחטיפים, מניסיון, אני לא ממליצה להימנע משום דבר, רק לדעת לאכול הכל במינון בהצלחה יקירה (: את מוזמנת לפנות אליי גם בפרטי, אשתדל לעזור
לי אין אבל אני מכירה פה כמה. תהיו חזקות.
אורה ושמחה- למה חזקות? לבנים לדעתך אין הפרעות אכילה?
גם בנים.. טוב תסלח לי על זה שחשבתי שיש רק לבנות, טעיתי, רק רציתי לחזק ולעודד, כולם טועים
למה שתחשבי שמחלה כזו יש רק לבנות?
זו מחלה
במחלה כולם חולים, ומצטערת אבל לעודד אפשר בפרטי.
אם אין לך הפרעת אכילה למה בדיוק ענית-_-
להביע תמיכה ועידוד. אין חוק נגד זה. כי רק נתקלתי במקרים שבנות היו בזה. אפשר גם פה. זה לא מזיק לאף אחד או אחת. ואמרתי שאני מכירה פה, וכל קצת כאב לי הלב על שסובל או סובלת מזה.
טכנית רק רציתי להביע תמיכה. זה לא מזיק. ומותר לחזק אנשים ולעודד אותם. רק רציתי לתמוך. זה לא משהו פסול בלתמוך. כאב לי הלב באמת שסובלים מזה. רציתי לעשות טוב לאנשים
לא הבנתי למה מתנפלים עליה? רוב הפרעות האכילה מתבטאות אצל בנות וזה מוכח.
אז היא לא ידעה ועכשיו היא יודעת, היא תתמוך באנשים איפה שהיא רוצה. באמת לא מבינה מה זה עניינך.. יש כאן אנונימים שלא מעוניינים להחשף וזה נחמד לקרוא את התגובות שלה.
אנונימית