יש לי חברה כבר 10 שנים ואני נחשבת החברה הכי טובה שלה (למרות שכבר ממזמן הבנתי שאין כזה דבר ) הייתי אמורה להיות איתה בחדר בפולין ובעקבות זה שהיא עוברת דירה אמא שלה ביטלה את המקום שלה (בגלל שהם חייבים את הכסף) והיא פחדה לספר לי את זה. היא סיפרה לחברות אחרות שלי כבר חודש לפני שהסיכוי שהיא תצא מאוד קלוש אבל לא סיפרה לי. רכזת השכבה (שאחראית למסע) אמרה לי באופן אישי שהיא לא יוצאת (עוד לפי שהחברה סיפרה לי) ואני מרגישה ככ חרא עם עצמי. היא מתרצת את זה ב : "בכל מקרה היית כועסת עלי" וכן אני מאוד כועסת עליה! גם שניסיתי לדבר איתה היא אם אפשר לומר התחמקה מימני אבל בכל מקרה אמרה : "את החברה הכי טובה לי אבל אני רוצה ששתיינו נתקרר" עברו יומיים - שלושה וזה פשוט לא יוצא לי מהראש ! רוב החברות שלי תומכות בי ואמרו לי שאני צודקת בעניין,אבל עדיין אני מרגישה כאילו אני יצאתי החברה ה "לא טובה" בעניין אני כבר דחיתי כמה מפגשים של חברות אחרות שלי מאז המקרה ואני לא מצליחה להוציא את זה אני כבר בסוג של "דיכאון" 90% מהמזמן אני חושבת על זה ומחכה כל דקה שהחברה תעשה מאמץ ותשלח לי הודעה. בכל מקרה אני יודעת שגם אם נחזור לדבר יהיה לי קשה להאמין בה שוב...