24 תשובות
רק לכיתה שלי? לכל השכבה
היינו שכבה ממש מגובשת וכולם חברים של כולם:/
אנונימית
מאוד
ומצחיק שבכיתה י לא סבלתי אותם
אנונימית
לכל השכבה..
אהבתי את השגרה הזאת ואת החברים בהפסקות.. ואת זה שאין דאגות והכל סובב סביב חברים ולהנות.. בכיתי מלא מלא באמת
אני מתגעגע לתקופה כי זה רק נהיה יותר קשה בצבא וזה
אני אתגעגע ממש לכל השגרה הזאת ואני אחת שלא ככ אהבה בית ספר, אבל עכשיו שזה נגמר אני עצובה ואפילו בכיתי
אנונימית
שואל השאלה:
תגידו איך אפשר להתקדם הלאה עם כל הגעגוע לאנשים ולתקופה הזאת?
אנונימית
את רובם אני שונא אבל בכל זאת מתגעגע
זה כואב ממש באמת אבל צריך להשלים עם זה שאלו החיים ותמיד דברים ישתנו ותקופות יגמרו ):
את הרוב אתב שוכח כשאתה מכיר אנשים בצבא
הלוואי שהייתה לי את התשובה..
אותי מעודד לחשוב שכולם עברו ויעברו את זה, וזה חלק מהחיים
ובאמת עם הזמן תכירי אנשים חדשים ותיכנסי לשגרה חדשה ותמצאי את עצמך
על אף זאת בית ספר תמיד יזכר כתקופה כיפית עם געגוע
אנונימית
כן. חח אני צוחקת על עצמי שאני אשכרה מתגעגעת
לפני שנה-שנתיים רק ספרתי את הימים עד שאסיים
אנונימית
ברור שאתגעגע, תיכון זו תקופה כיפית של צחוקים, חברים, בלי יותר מדי צרות ומחויבות.. אבל הפנים תמיד קדימה. הולכים להכיר עוד הרבה חברים, חוויות חדשות, התבגרות, עצמאות. יהיה טוב (: וכמובן שאפשר לשמור על קשר.
כן, מאוד
הלוואי שהייתי יכולה פשוט לשכוח את כולם כי זה געגוע כואב במיוחד מהאנשים הקרובים שיתרחקו ואני יודעת שלא אראה יותר, וגם יש את האנשים האלה שתמיד רציתי לדבר איתם ולא יצא ועכשיו יש חרטה
אני לא חושבת שאצליח לשכוח אותם בקרוב או מתישהו
אנונימית
כןן, אני אתגעגע לשיעורים, לשבת בכיתה ולעשות שטויות וצחוקים ):
זה הדבר האחרון שאני אעשה
לכיתה פחות יותר לחברות הזאת שהייתה לי עם ילדים מהשכבה שכנראה כבר לא תהיה..
זה לא כזה נורא, רובכם תתגייסו/שירות לאומי ותגיעו למסגרת חדשה.
גם שם תכירו אנשים חדשים תיצרו חוויות חדשות תיקחו דברים בפרופורציה.
ברור שאתגעגע
היינו שכבה מגובשת.. שכבה חזקה.. רק לאחרונה כולנו היינו במסיבות סיום, והאפטר.. חגגנו, רקדנו, הצטלמנו.. הזכרונות וכל החוויות שצברנו במהלך השנים ביחד תמיד ישארו בלב ובזיכרון..
מה שטוב שאנחנו בקשר יומיומי.. לרוב מאיתנו יש רישיון אז אנחנו תמיד קובעים מפגשים או מסיבות..
עם חלק מהם אהיה בקשר גם בצבא וגם אחרי הצבא אני בטוח.. ואני יודע שגם בצבא אני אכיר חברים חדשים
רק אתמול הייתה מסיבת הסיום שלנו, היה ככ מרגש וכולם בכו המון
אני חושבת שעד אתמול לא הבנתי עד כמה אני אתגעגע וכמה כולם יחסרו לי..
אנונימית
לא ממש האמת בניגוד לכל התשובות פה
רובם כמעט ולא התעניינו בי גם כשלא הגעתי הרבה לבית ספר אמרו לי מה איפה היית ותוך שניה הלכו לחברים "המקובלים" שלהם ולא שמעו אפילו תתשובה כי למה להם לדבר איתי.. לטקס סיום לא הלכתי לא רציתי להיות שם ולהרגיש תחושה של מה אני עושה פה אני לא קשורה אליהם בכלל לאפטר כן הלכתי בשיכנועים של חברות נהנתי רק עם החברות והשאר כמו תמיד כמעט ולא התייחסו, אז וואלה לא אני לא אתגעגע לכיתה שלי ולא לשכבה כי כמו שאני לא עניינתי אותם הם לא מעניינים אותי
לא, לא לא לא לא לא לא.
ו... לא.
לא שיש לי משהו נגד אליהם אבל שיחיו את החיים שלהם ואני שמחה לסיים את השנה ושאני לא צריכה לראות אף אחד.
לא הרגשתי שייכת \קשורה למקום הזה אי פעם וסבלתי מכל קשר שהיה לי שם עם אנשים אז אני רק שמחה שזה נגמר.
שואל השאלה:
שתי תגובות מעליי- איך אתם עושים את זה? איך אתם עושים שלא יהיה לכם אכפת?
אנונימית
את יכולה לראות לפי ההסבר בתגובות שלנו שהחוויות והזכרונות שלנו לא היו כאלה חיוביות לעומת אלה שכן מתגעגעים, אז אין ממה ממש שיהיה אכפת
דווקא רוב החוויות והזיכרונות שלי יש הם גם לא חיוביים, וגם לא היו לי ממש חברות שם, אבל משום מה אני מוצאת את עצמי מתגעגעת
כנראה שזה פשוט תלוי באופי של הבן אדם
אנונימית