44 תשובות
יש כמה
אנונימית
שואל השאלה:
ומה הרושם?
אנונימית
אני רק חושבת שהם פשוט לא מעוניינים להתחבר
או שאולי הם סנובים
כי אם להיות כנה זה די מעצבן שהם ככה
מה הבעיה להתחבר.
אבל תכלס אני לא חושבת עליהם יותר מידי
כי אני גם לא מכירה אותם כי אי אפשר להכיר בן אדם כזה
שכל פעם בורח ממך, לא מדבר כמעט, מתרחק מהחברה
ואי אפשר לדעת אם עבר עליהם משהו
כי הם לא מתחברים אז גם אין סיכוי שהם יספרו
אנונימית
שואל השאלה:
תודה על הכנות
אנחנו ממש לא סנובים... אנחנו מאוד רוצים להתחבר אבל גם מאוד מפחדים. בגלל זה קוראים לזה חרדה... ואנחנו מרגישים שאין לנו את המיונמויות החברתיות שמצופות מאנשים בגיל שלנו, וגם בגלל זה אנחנו מפחדים מדחייה.
מקווה שהצלחתי להסביר אותנו טוב. אני אומרת "אותנו" כאילו אנחנו איזה חייזרים חח, אבל האמת שאנחנו מרגישים חייזרים לפעמים. או שזו רק אני, למרות שאני לא חושבת...
אנונימית
אנונימית זה לא ממש סנוביות, זה פשוט חרדה חברתית, הם רוצים להתחבר אבל החרדה שלהם מפריעה להם, וייתכן שאני גם כזו, לא יודעת, לאנשים שאין להם חרדה זה נראה אולי פשוט אבל לאלה שיש להם חרדות, זה נראה קשה מדי, חרדות זה מצב לא פשוט לאנשים שסובלים מזה, חרדה חברתית זה משהו שאנשים מפחדים ממה שיגידו עליהם, דעות וכל זה. אי אפשר לקרוא לזה סנוביות, הם רוצים אבל מפחדים..
בסדר סליחה עכשיו הבנתי
רק אמרתי את מה שהרגשתי
אנונימית
זה בסדר, זה נראה לך כמו סנוביות, אצלם זה פשוט קושי להתחבר לאנשים, להבא תנסי להבין את מה שנקרא חרדה חברתית. כי חרדה חברתית די תוקעת אנשים במצבים האלה, יש כאלה שפשוט קשה להם להתחבר בגלל סיבות אישיות, אבל טוב, קורה שטועים בניסוח
אני אישית לא ממש שמתי לב עליהם עד השנה.. תמיד חשבתי עליהם ככאלה שיש להם חרדה מאנשים או שהם פשוט מפחדים שישפטו אותם.
אבל דווקא כשמכירים אותם הם יכולים להיות דווקא לגמרי בסדר. גם לפעמים הם פשוט צריכים שמישהו יבוא וידבר איתם והם יצאו מהבועה שלהם ויתחילו להתחבר ליותר אנשים.. מנסיון
אנונימית
אני לא כזאת, ואין אצלנו כאלה, רק אחד, אני תמיד מנסה להיות איתו והוא תמיד דוחה אותי, הפסקתי, כי כנראה שהוא לא באמת רוצה, תמיד ראיצי אותו בתור מתנשא, בגלל שהרבה מנסים להתחבר והוא מתרחק
אנונימית
שואל השאלה:
אם הוא באמת נראה לך מתנשא, אולי הוא לא ביישן או עם חרדה חברתית, במיוחד אם הוא לא נראה לך נבוך בכלל, ואז הוא באמת כזה. אבל אם הוא כן משדר חוסר ביטחון, אל תמהרי להגיע למסקנה שהוא מתרחק כי הוא לא רוצה להתחבר \:
אנונימית
אני כזו
לי יש חרדה חברתית ואני כל הזמן חושב שמי שצוחק לידי צוחק עלי, אני נלחץ ונכנס לחרדה כשיש מסביבי הרבה אנשים שאיני מכיר, אני אגמגם כמו מפגר כשאדבר עם בן אדם שאיני מכיר זה ממש קשה אבל מתגברים על זה לפעמים... וכן זה הורס מאד את איכות החיים:(
אנונימי
שואל השאלה:
מבינה אותך..
אנונימית
דווקא אני ממש מנסה להתחבר לאנשים כאלה, יצא לי כמה פעמים וזה מהמם, הם אנשים ממש שונים ממה שבד"כ הם מראים בחוץ (בצורה טובה לרוב)
לא מתחברת אליהם, הם מעצבנים.
כל פעם שעושים משהו כיף הם יושבים בצד עם הפרצוף תחת שלהם.
שואלים אותם משהו הם מסתכלים עליך ושותקים כאילו לא יודעת מה עשית.
שואל השאלה:
את קצת שופטת בלי בכלל להבין...
אנונימית
זה לא ככה
תבינו כבר
אנחנו לא סנובים אנחנו ביישנים
אנונימית
יש לי חרדה חברתית וכבר כמה שנים חושבים שאני איזו סנובית שחושבת שהיא מעל כולם. זה פוגע כי אני רוצה להגיד את זה, אבל אפילו את זה אני לא יכולה. וכל מילה שאני מוציאה מהפה לוקחת ממני כל כך הרבה אנרגיה וזה מתיש. הלוואי שאנשים היו מבינים שאני פשוט דורשת הרבה סובלנות אבל אני רוצה להתחבר אליהם. מה אני אעשה.
כן^ הם לא מעצבנים, הם לא יכולים לשלוט בזה, לא תמיד קל לאנשים במצב הזה להתחבר, תאמיני לי, שהם רוצים להתחבר, זה פשוט מצב שאדם שלא עובר חרדה חברתית לא מבין בכלל, הם ביישנים, אולי אני גם כזו, עשיתי בדיקה באינטרנט אבל לא בטוחה אם זה נכון, אבל באמת שהם די ביישנים, דעות ומחשבות, יש להם פחדים וחששות מאנשים וכל זה, קשה להם להתחבר, לא בטוחה אם אני הצלחתי לקלוע בול על זה. פשוט בדקתי את עצמי אם גם לי יש את זה.
אני לא אוהבת שקוראים לזה ביישנות, אני חושבת שלהיות ביישן זה סוג של בחירה יותר. חרדה חברתית זה לא ככה.
יש לי חרדה חברתית ואני ביישנית ויש ילד בכיתה שמסתכל עלי כאילו נפלתי מהחלל החיצון, לא יודעת מה הוא חושב עלי אבל זה לא מזיז לי. הוא מוזמן לקפוץ לי. אז כן, יש לי חרדה, למישהו יש בעיה עם זה? מה הבעיה בלקבל אנשים שהם שונים מאחרים? לא כולם רעשנים בדור הזה.. שיבינו את זה כבר ושלא יחשבו שכל מי שביישן או לא מדבר הרבה הוא "מוזר."
אנונימית
שואל השאלה:
ביישנות היא גם לא בחירה.. ביישנות היא תחושה של חוסר נוחות במצבים חברתיים, לרוב בגלל חוסר ביטחון, וחרדה חברתית היא ביישנות קיצונית שמלווה גם בחרדה ממצבים חברתיים.
אנונימית
טוב, הבנתי, חרדה חברתית זה מצב שבו קשה לאנשים להתחבר לאחרים, אני מציעה לאותם אנשים ששפטו ללמוד על זה קצת יותר, גם אני צריכה ללמוד על זה יותר. אי אפשר לשפוט אנשים כאלה שקשה להם. זה פשוט מסובך להבין למה הם לא יכולים להתחבר, הם רוצים באמת שהם רוצים, פשוט יש להם חרדה וכמה שהם מנסים, לא הולך להם, אפשר להבין אותם ולתמוך ולעזור להם, אבל לא ללחוץ עליהם.
שאלה לכל הילדים בעלי החרדה החברתית- גם לכם מציק שכל הזמן אנשים בכיתה מסתכלים עליכם כאילו אתם מפלצות? כאילו אתם חייזרים שנחתתם ממאדים? איך להפסיק את זה לעזאזל?
אנונימית
האמת שאין... אני לומד בבית ספר שלילדים כאלה אין סיכוי להגיע. (מאוד מיוחד, ילדים עצמאיים, חכמים, מקצועיים וכל השיט)
אבל - כשהיו לי שניים כאלה ביסודי, רק חשבתי כמה אני יכול לשמח אותם. ובאמת השתדלתי ועשיתי את זה.
אני מסתכל עליהם בתור אנשים ככ מדהימים, ככ יפים מבפנים, רמת אכפתיות שלא מובנת מאליה (הרי חרדה חברתית קורית לרוב מאינטליגנציה רגשית מפותחת במיוחד), אנשים פשוט טובים.
לכן כשיש לי הזדמנות ליצור קשר עם אנשים כאלה, אלה תמיד יהיו השיחות שאני הכי פוגע בעצמי למרות שאני אדם מופנם. כי חשוב לי שהם יראו שכולנו שווים. ומצד שני, אני לא רק מראה כמה אנחנו פגיעים - אנחנו רואים ביחד כמה אנחנו חזקים.
עבדתי הרבה על לעבוד על האיזון הזה, האמת. היה ממש אכפת לי משניהם. היום הם יצאו מזה עד כמה שידוע לי, ולצערי אנחנו לא שומרים על קשר...
אנונימי
אני כזאת..
ונראלי שחושבים שאני סנובית שרוצה להתנתק מכולם אבל הם לא מבינים שפשוט קשה לי להתחבר
אנונימית
לי יש חרדה חברתית ואני ממש שונאת את זה כי זה מונע ממני להיות בסיטואציות כיפיות כמו פעילויות כיתתיות או טיולים כי אני נורא מפחדת ממה שיכול לקרות בין אם אוציא את עצמי מפגרת או אפול או לא אדע איך להתמודד עם משהו ואז אני פשוט אלך לקצה הכי רחוק ואשב שם לבד ואחשוב על זה חודשיים כמה הבכתי את עצמי
ולפעמים די עצוב לי שאנשים לא מנסים להתחבר אלי בגלל ה"פרצוף תחת" שלי (תודה רבה דרך אגב מי שענתה שם את המונח הזה) כי אף אחד לא באמת מכיר אותי ורק שופטים אותי מזה שאני יושבת בצד ושותקת ולא יודעים בכלל כמה אני מנסה לדחוף את עצמי לקום מהכיסא ולגשת לבנאדם כדי סתם לדבר אבל הפחד מונע ממני כי אני חושבת מה אם ישפטו אותי בגלל הקול או הבגדים או השיער או הפרצוף..
יש הבדל בין ביישנות לחרדה חברתית. אנשים ביישנים יכולים לדבר, הם לא צועקים והם לא ספר פתוח, אבל דברים יותר קלים להם מאשר אנשים עם חרדה חברתית. אני יודעת איך זה להיות שניהם, וביישנות קיצונית זה שונה מביישנות שאנחנו רואים כל יום וזו הייתה הכוונה שלי. עם החרדה החברתית אני פוחדת מכל סיטואציה שכוללת אנשים אחרים, מכל מצב שאני צריכה לדבר, אפילו אם זה רק ללכת לחנות בגדים ולבקש עזרה, קשה לי לעשות את זה. ואני מענישה את עצמי על כל סיטואציה שלא יצאה מושלמת, כל טעות הכי קטנה כמו מילה לא במקום או תנועה רנדומלית והרשימה ממשיכה. בעבר הייתי ביישנית ומופנמת אבל יכולתי לעשות את הדברים האלה בלי להרגיש כאילו סוף העולם יגיע. בגלל זה זה שונה לדעתי.
וואי אני כזאת. נורא העציב והכעיס אותי מה שגברת אנונימית אמרה. מעצבן אותך שקשה לי להתחבר? מה הבעיה להתחבר?
כמו שתכעסי על מישהו בלי רגליים שהוא לא הולך!
ככה שופטת מרחוק?
תתביישי!
אני כזאת, בלי חרדה חברתית אבל בהתחלה אני ביישנית ולקח לי זמן להיפתח.
השנה עברתי לכיתה חדשה (ולמזלי שנה הבאה אני עוזבת אותה) הם אומרים שאני מתנשאת, שלא אכפת לי מהם, שאני לא מנסה להתחבר, שאני כלבה ושאני מגעילה ועוד מלא דברים על המראה החיצוני שלי כי כנראה ממש משעמם להם בחיים.
החברות שלי מוכנות להישבע שאני ההפך מזה. אני בן אדם שממש אכפת לו מאחרים ואני תמיד מוכנה לעזור. תמיד. רק האנשים הבודדים שהיו קרובים אליי השנה הבינו את זה. נכון, אני חכמה ויש לי ציונים טובים כי אני עובדת ממש קשה אבל זאת לא סיבה לשנוא אותי ולהמציא עלי שמועות.
אני לא מתנשאת, אני ממש ניסיתי בהתחלה וגם עכשיו, פשוט קשה לי להיפתח ולא היו תמיד נושאי שיחה משותפים.
תעזרו לאותם ילדים, אל תוותרו ואל תחשבו שהם עושים את זה בכוונה.
חרדה חברתית זה כמעט אותו דבר כמו להיות ביישן.. להיות ביישן זה לפחד מה יגידו עליך או יחשבו, וגם חרדה חברתית זה ככה.
אנונימית
לא, אין לנו ממש.
כל כך מבין אותך
זו הדעה שלי. אני חושבת שלהיות ביישן וחרדה חברתית זה שונה. ולא הגבתי לשאלה עצמה, הגבתי לתגובה שהתייחסה לזה כאילו זה אותו הדבר.
חברה הכי טובה שלי כזאת (דיכאונית, נטיות אובדניות, חרדה חברתית, ביישנית, חסרת ביטחון, חרדת לחץ ופחד)
אני לא חושבת עליה כלום, מנסה לעזור לה לצאת מהמצב שבו היא שרויה, היא גם סובלת מדיכאון חמור אז זה בהחלט אתגר אבל החיים הם אתגר אחד גדול..
יש אותי אם זה עוזר
סיימתי לימודים אך היה ילד מהכיתה שלי שקט וביישן, באופן כללי הרושם שהוא עשה עלי הוא שהוא נער מקסים ונחמד.
יצא לי לדבר שיחות ממש קצרצרות איתו והוא כזה טוב לב, והוא אוהב לעזור לאחרים ונער מאוד חכם.
אני חושבת שאם שנינו היינו יוזמים שיחות אחד עם השנייה לעיתים קרובות היינו יכולים להיות ידידים טובים.


יום אחד בשיעור חברה המחנכת שאלה את כולנו שאלות אישיות.
כשהגיע תורו לדבר הוא אמר שהוא רוצה לשנות את החוסר ביטחון שלו, והוא נער ממש שקט וביישן אז התלמידים בכיתה נעצו מבטים.
הוא היחיד בכיתה שדיבר על הנקודת תורפה שלו ואני באמת חושבת שזה מדהים, והוא כנה ואמיתי באופי שלו.
זה ישמע פתטי מצידי אבל רציתי לחבק אותו באותו הרגע.
גם מתוך הזדהות איתו.

פיזנטי
ביישני העולם בואו נתאחדד!

אל תתביישו O.o
אנונימי
ואי זה כל כך אני במציאות:
אני מניחה שאולי יש לי בכיתה עוד כמה תלמידים.. כולל.. אותי..
כן, לפעמים אומרים דברים לא ממש נעימים, לפעמים עוזבים בשקט..
חייבת לומר שחלק מהתשובות ממש נגעו בי. זה די מחמם את הלב למצוא עוד אנשים שחושבים מחשבות דומות לשלי, ומרגישים דומה.. נחמד לדעת שאני לא העץ היחיד בחורשה הזאת..
אני אחת כזאת בעצמי, אז אני אענה הפוך ואגיד מה אני חושבת שחושבים עלי - בטח שאני קצת סנובית, מתבודדת או מוזרה...
אני כזאת.
אמרו לי המון דברים על זה - פריקית, מוזרה, מתבודדת, תפסיקי לבוא, חסרת חברים, חסרת טקט ועוד דברים בסגנון.
הם אפילו לא יודעים עד כמה קשה לי לשבת בכיתה, עד כמה זה קשה לקום באמצע השיעור כי המורה קראה לי מהפחד שיתסכלו לי על הבגדים/שיער/פנים/גוף ושיראו שמשהו לא בסדר.
ואחר כך אנתח כל צעד שלי, כל מבט של כל אחד ואחשוב על זה במשך שבועות.
Dancing watermelon
את מטומטמת, ואני מקווה שיום אחד תביני איך זה לחיות עם חרדה חברתית.