21 תשובות
אני כי אני מרגישה לבדד תמיד
כן השנה אני ממש לא מחכה שהוא יגיע משתי סיבות
1 כי אני אהיה לגמרי לבד ביומולדת הזה
2 כי אני אהיה בת 18 ואני לא רוצה לגדול
אם זה נופל על יום בית ספר אז זה ממש מביך כי אין לי חברים בבצפר. וגם זה מביך כשהמורים כזה מודיעים את זה על כל הכיתה ואתה יושב מובך (לפחות אצלי זה ככה כי יש לי חרדה חברתית)
אני לא שונא אבל לא אוהב במיוחד כשהיום הולדת שלי מגיע
כי 90 אחוז מהאנשים שסביבי לא אומרים לי כלום לא עושים כלום כולל משפחה שבדרך כלל עד שלא אומרים להם בשקט הם לא זוכרים את זה
אז אני פשוט כבר במצב שאני לא מצפה לכלום ביום הולדת שלי וכו ולא אני לא מתבייש במי שאני
ויש כאלה ששונאים את זה אגב כי הם מזדקנים בשנה ולא אוהבים את המחשבה הזו
אין לי מה ועם מי לחגוג.
אני, כי לאף אחד לא אכפת ממנו
אני, כי אני מחוברת מדי לשגרה, קשה לי לגדול לפעמים,
מקווה שעזרתי,
רביט (:
כי אני שונאת להיות במרכז.
כן, יותר מדי תשומת לב, מפחדת להתאכזב ולא להנות.
כן. יש לי עוד שבועיים בדיוק מהיום, יומולדת 18.
זו אחת מסיבות שאני לא רוצה שהיום הזה יגיע. עצם זה שזה גיל 18 וכאילו מצפים ממני ליותר מדי.
ואני בתוכי, מרגישה כל כך קטנה עדיין.
אני לא שונאת אני פשוט לא אוהבת את הצומת לב שבאה בעקבות היום הזה
עוד 6 ימים יש לי יום הולדת! חיחי
כי אני הרוב לבד ואז אני מתבאסת
כן, אני לא אוהבת ימים שאני במרכז אני סבבה עם להיות "פשוטת עם"
ושלא נדבר על הילדים שפתאום נזכרים שאתה קיים ואומרים "אוי שכחתי את הבלונים בבית אני אביא לך מחר", אני מרשה לכם לקרוא את זה בקול פרחה.
אני לא סובלת את הצביעות שבן אדם שלא דיבר איתך שנים יגיד לך מזל טוב ויום אחרי ישכח עוד הפעם שאתה קיים
ואף אחד לא זוכר את זה ואני לא אוהבת להזכיר את זה.. השנה אף אחד לא ידע ואז בסוף היום מישהי אחת אמרה לי מזל טוב שגם אז חברה שלי הייתה צריכה שהמורה למדעים תרשום את התאריך על הלוח ותיזכר, ואז עוד המחנכת שלי חשבה שהייתי ממש עצובה ופתחו על זה דיון וכולם הסתכלו עלי במבט של לי הביאו מלאא בלונים ולך לא נתנו כלום לא שאני מתלוננת אני גם ככה לא אוהבת שמביאים לי בלונים אבל נע אני פשוט לא אוהבת את היום הולדת שלי
בלהבלה
אני, אני לא שונאת את היום הולדת שלי כי שנאה זה מילה גדולה מידי, אבל אני פשוט לא אוהבת ימי הולדת, פתאום כולם נהיים נחמדים אלי, צבועים, אלה שלא דיברו איתי שנים אומרים לי מזל טוב ואז הולכים לרכל מאחורי הגב? לא תודה. אני גם לא אוהבת את התשומת לב שהבלונים מביאים אז השנה חגגתי 15 וביקשתי מחברות שלי שלא יביאו לי לא בלונים ולא מסיבה ולא מתנה, אני פשוט לא אוהבת את זה
אני..
מרגישה לבד, מרגישה שאין לי חברים ועם מי לצאת באותו היום, מרגישה שעברה עוד שנה ואני כבר מרגישה את השנים עפות, מרגישה שעברה שנה ושום דבר לא השתנה, אף פעם לא משקיעים בי מספיק ביום הזה לעומת כמה שאני עוזרת המון בבית (ולהורים יש כסף) כאילו לא מקשטים לי את החדר או משהו ותמיד ההורים קונים לי מתנה מעפנה (כמו אוזניות חוט או משהו שכבר נתנו לי שנתיים ברציפות) שכל שאר השנה מוציאים אלפי שקלים על אחי הקטן ולאחותי נתנו 1000 שקל.
לא מתה על ימי ההולדת שלי.:(
אנונימית
כי כל פאקינג שנה מישהו הורס לי אותה
והשנה פעם ראשונה בחיי זה לא היה ככה! נפגשתי עם משתמש מהאתר ובסוף זאת הייתה היומולדת הכי טובה שהייתה לי! אבל הייתי חייבת להיות כזאת סתומה לדפוק הכול ושנה הבאה אותו החרא יומולדת חדשה ודפוקה מקווה שאני אמות עד אז במקום לחגוג את היום המקולל הזה שוב יום חרא
אנונימית
אני לא בדיכאון כשהוא מגיע...

פשוט כל הבנות בכיתה שלי עושות מסיבות ואני לא ממש יש לי את מי להזמין כי כל הבנות שלי בכיתה פרחולות כאלה ואני לא בנאדם של מסיבות (כאילו אני כן אבל אני ארגיש מוזר) ותמיד אני מרגישה שאני צריכה לעשות משהו אבל יש בעיות עם זה קיצור חיים תותים חח
אני. אף אחד אף פעם לא אומר לי מזל טוב (כן גם לא המשפחה) או חוגג לי. ואם אני חוגגת אז אף אחד כמעט לא מגיע. אוי החיים הבודדים שלי^,^
אני, מסיבה קצת מוזרה. כי אז החברים שלי נותנים לי נגיד בלונים ומכריחים אותי לשים זר ואני ילדה שמתפדחת בקלות, וגם אז אחרי הבית ספר הולכים לאיפשהו, למשל למסעדה או לבית של אחד החברים, ואני מרגישה כאילו עול על הכתפיים (?) וסליחה לכולם אני יודעת שזו סיבה מפגרת ואני אמורה לשמוח שבכלל יש לי חברים...
אני כי אין עם מי לחגוג