4 תשובות
וואו. התחלתי לקרוא ופשוט לא הצלחתי להפסיק. כבר ניחשתי את המשפטים הבאים שיגיעו.
אין לי הרבה מה להוסיף או להגיד על זה, הלוואי ויכולתי לעזור. הייתי חייבת להגיב כי אני פשוט כ"כ מזדהה.
אין לי הרבה מה להוסיף או להגיד על זה, הלוואי ויכולתי לעזור. הייתי חייבת להגיב כי אני פשוט כ"כ מזדהה.
עד לפני שנה, אני יכולה להגיד לך שאני לגמרי מזדהה איתך. הכל בתכלס זה פוזה. הבנות שצוחקות בקול רם רק בשביל שהבנים ישמעו, הלבוש.. הכל. אני יודעת, מרגישים לא קשורים בעליל, שאין דרך להתבטא. אני הרגשתי חסרת ביטחון, לא היה לי בטחון לרקוד, לא היה לי בטחון לדבר מול כיתה, לא היה לי ביטחון בכלל לדבר. הייתי סוג של מגמגמת, וקול חלש למות. הרגשתי עודף בחוסר אונים. לא רציתי לבוא לבית ספר, לא הבנתי למה צריך לבוא למקום שסובלים בו. אני יודעת שזה לא כיף, השגרה המשעממת הזאת. אני בשביל להמלט מזה, החלטתי לקחת את עצמי בידיים מבחינה אחרת לגמרי - כל יום למצוא משהו חדש לעשות. משהו שיזיז אותי, שיגרום לי להרגיש שיש למה "להוולד" הדברים שרוב האנשים לא עושים, הכי כיף לעשות אותם. בין אם זה ללכת לים ברגל בשש בבוקר, לצחוק כמו משוגעת, לשים מוזיקה בחדר ולרקוד כמו מטומטמת, לבכות ולפרוק, סתם ככה בלי סיבה, לכתוב שיר, לכתוב סיפור, למצוא כישרונות חדשים, אצלי זה היה קראטה וגלישה. לפתח חוש הומור, לדעת להפתח. הדרך לצאת מהבור הזה - לבנות מדרגות ולצאת. מה שהצעתי לך, הם המדרגות ליציאה. בהצלחה
ואוו בתור אחד שיש לו קצת בעיה של קשב וריכוז בקטע שני לא יכול לקרוא בכלל דברים ארוכים כאלה.. קראתי כל מילה ומילה והתחברתי לכל דבר
רק שתדע שבסופו של דבר הכל עובר זה הכל הגיל ומה שהחברה מכתיבה לנו ואתה תמצא את החברים שלך ותמצא את המוטיבציה שלך, בהבטחה.
אם תרצה לדבר ולשתף עוד אני תמיד פה בשבילך
רק שתדע שבסופו של דבר הכל עובר זה הכל הגיל ומה שהחברה מכתיבה לנו ואתה תמצא את החברים שלך ותמצא את המוטיבציה שלך, בהבטחה.
אם תרצה לדבר ולשתף עוד אני תמיד פה בשבילך
בעיקר לי מפריע כל הקטע של הפוזות האלה, אני לא אוהבת להיות איפה שאנשים צבועים איתי ואז אני מרגישה לא קשורה להרבה אנשין. גם כיתה י
אנונימית