זה הגיוני להתגעגע לתחושת הגעגוע?

נפרדתי ממישהו לאחרונה ויצאתי מאוד פגועה מהקשר הזה.
הייתי מרוסקת בבית ובכיתי המון בעיקר בגלל שעדיין מאוד אהבתי אותו.
התגעגעתי לכל דבר שקשור אליו. לדיבור שלו, לצחוק שלו, לחיוך שלו, לחיבוק שלו, למגע שלו, לריח שלו...
והתפללתי שאני אפסיק כבר להתגעגע כי הרגשתי שהלב שלי פשוט מרוסק וכל פעם שאני נזכרת במשהו שקשור אליו הוא מתרסק יותר.
כבר לא הצלחתי לבכות יותר ורק הרגשתי כאב שאני לא מצליחה להפטר ממנו.
ביומיים האחרונים נגמר לי הגעגוע.
אני כבר לא זוכרת איך מרגיש החיוך שלו ושכחתי איזה צמרמורות היה מעביר בי המגע שלו... שכחתי כבר איזה פרפרים בבטן היו לי כשהוא צחק ושכחתי את הריח שלו, אם פעם הייתי מריחה את הריח הזה איכשהו לפעמים וחושבת עליו אני בזמן האחרון כאילו לא מצליחה להזכר בריח הזה...
אני יודעת שאני אמורה לשמוח כי שכחתי ממנו וזה מאחורי ואני לא חושבת עליו כל הזמן, אבל עכשיו אני עוד יותר עצובה כי הבנתי שזהו זה נגמר לגמרי ושאת הריח שלו אני לא אריח יותר, וגם אם אריח, לא אזכור שזה הריח הזה שלו...
אני פשוט מרגישה שזה ששכחתי כבר אותו סגר מבחינתי סופית את הקשר איתו ועכשיו אני אפילו יותר עצובה ושבורה משהייתי קודם...
זה הגיוני? מה לעשות? תמיד אמרו לי שכשמשחררים נגמר הכאב אבל דווקא העובדה ששחררתי הביאה לי הרבה יותר כאב...