למה שבנאדם ניכנס לדיכאון כולם עוזבים אותו?

כיוון שאנשים מעוניינם לדבר עם אנשים שמחים עליזים, ואוהדים.
אנשים אוהבים לשמוח, ולהיות עם אנשים מלאי שמחת חיים, ונמשכים לזה, מה שניתן לומר בניגוד גמור לדיכאון.

כי זה כביכול לא "כיף" להיות בחברתו
ולרוב אנדים גם חושבים שהוא רוצה להיות לבד עם עצמו..

כי לפעמים די קשה לעזור לאנשים כאלה וצריך לתמוך בהם וזו עבודה לא קלה

א. זה בראש של האדם.
ב. האדם יוצר סביבה שלילית ואנשים בדר"כ מעדיפים להתרחק ממנה.

כי הוא משרה אווירה של בית קברות ואנשים לא אוהבים את זה

זה קרה לי. היו לי חברים וכולם עזבו אותי כאילו ניתקו איתי קשר והתרחקו ממני לאט לאט אבל זה היה בגללי, כי אף פעם לא הייתי זאת שיזמה שיחה או להיפגש, כאילו כמה אפשר לנסות לשמןר על קשר עם מישהו שלא מנסה בעצמו? וגם שהיינו ניפגשים לא הייתי זורמת, והייתי רק מקשיבה לכולם מדברים בזמן שהייתי עושה את עצמי מקשיבה ובכלל הייתי שקועה במחשבות שלי. אני לא כועסת שניתקו איתי קשר אני מבינה אותם. אף אחד לא רוצה חבר משעמם שלא יוזם ומדבר ומצחיק, מישהו שלא כיף להיות איתו.

אותי עוזבים לא רק שאני בדיכאון ריפ ;-; אין אנשים שיעזבו אותי אני 24/7 לבד. תודה על המינוסים גם אני אוהבת אותכם

כי זה הטבע של אנשים להיות רק איפה ששמח וטוב

זה לא עיניין של עוזבים אותו מרצונם, זה הכל תלוי בו, הוא רוצה אנשים סביבו ויש לו חברים אז יהיו אנשים סביבו, אם אנשים מתקרבים אליו והוא מרחיק אותם אז למה שיכפו את עצמם עליו?