האם זה בסדר: להרגיש יותר טוב מכולם - כדי שיהיה לי נעים לחיות או שזה טעות?

לא להרגיש יותר טוב מכולם, אלא להרגיש טוב עם עצמך. לא על חשבון אחרים. צריכים לכבד את כולם.
להרגיש *שווה* בין שווים.

לרצות להיות הכי טוב מכולם כתנאי ראשוני לחיים טובים, זה לא קשור לבסדר או לא בסדר.
זה בעיקר לא יעיל.
תמיד ימצא זה שיהיה טוב ממך, וגם אם תעקוף אותו לרגע הוא עלול לעקוף אותך אח"כ.
תחרות זה לא דבר רע, אבל כשזה הדבר היחיד, פוטנציאל החיים הנעימים שאתה מייחל להם הוא מאוד נמוך, הכול שברירי, רגעי ובעיקר תלוי באחרים.

תנאי ראשוני לחיים נעימים אמור להיות קבלה עצמית ואהבה עצמית בלי קשר להישגים ובלי קשר לאחרים.
אם כבר תחרות אז התחרות האמיתית תמיד צריכה להיות מול עצמנו, תמיד לשבור את השיא של עצמנו, וגם במקרה הזה, אם לא הצלחנו לשבור את השיא זה לא סיבה שנהיה לא מאושרים.

כל העקרונות שרשמתי הם נכונים לדעתי אבל ברור שלא קל ליישם אותם. אבל זה הכיוון.

שואל השאלה:
שמעו כרגע אני במצב שאני מרגיש מוכרח להרגיש שאני יותר טוב מכולם בכמה דברים, ובדברים מסוימים שאני פחות טוב לא אכפת לי. ולא מעניין אותי אם אתם מסכימים או לא, מצידי תרגישו ככה גם אתם. אבל לא שכנעתם אותי שאני טועה. peace.

השאלה אם זה תורם לך בכלל כי תמיד יכול להיות מישהו שעובר אותך
דרך אחרת להסתכל על זה זה שתאמין בזה אבל שזה יבוא ממקום של פחות אגו עד כמה שניתן

כל טוב

לדעתי "מושלם שכזה " הביא לך תשובה מדוייקת ביותר

מה יקרה אם תפסיד בתחרות?
אפשר לשאוף להישגים בלי להרגיש שאתה צריך להתחרות כל הזמן בשביל להצליח.
בהצלחה!

אם אתה מוכרח אתה מוכרח.
לא ננסה לשנות את דעתך בכוח.