3 תשובות
השפה הערבית הספרותית היא שפה אחת, עם כללי דקדוק והגיה אחידים וברורים. היא משמשת בראש ובראשונה כשפת הקוראן והתפילה ובהמשך כשפה אחת לכל דוברי הערבית באשר הם.
השפה המדוברת התפתחה מתוך המדוברת באופן ששפות מתפתחות וכך נוצרו ניבים ולהגים אופייניים לכל איזור גיאוגרפי, עד לרמה של הבדלים ניכרים בין כפר (או שבט בדואי) אחד למשנהו.
עם התפתחות אמצעי התקשורת והגלובליזציה- הערבית הספרותית מייצרת רמות שונות ויותר קלות שלה, המשמשות (לדוגמא) בשידורי חדשות, סיקור משחקי כדורגל ותכניות ילדים ואילו השפה המדוברת אינה מייצרת להגים חדשים אלא מטשטשת את הקיימים ככל שהמשתמשים בשפה נחשפים בתקשורת וברחוב לאנשים אחרים.
אפשר להקביל במידה מסויימת את המצב לשפה הלטינית ("הספרותית") לשפות שהתפתחו ממנה- ספרדית, פורטוגזית, רומנית, אנגלית, צרפתית ועוד- אלה "המדוברות" וכזכור- לכל אחת מהן להגים איזוריים נוספים.
ניר פלוטקין
אני מבקשת להוסיף שהלהגים השונים של ערבית מדוברת מושפעים מהשפות של השכנים או של שליטים בעבר - המדוברת המצרית משפת המיעוט הקופטי, בעיקר בתחביר - ובאוצר המילים מהטורקית). -המרוקאית מושפעת מהשפה הברברית וגם מצרפתית.
מי שרוצה ללמוד ערבית צריך ללמוד את ה"ספרותית", רק בה כותבים וקוראים והיא שפת התקשורת בכל העולם הערבי
יוליה פרידמן
אני לא מסכים עם יוליה לגבי התשובה הקודמת.
מי שרוצה ללמוד ערבית- שילמד מדוברת, למרות אי-הסדר כביכול שלה. אף אחד מאיתנו לא חי במרוקו, מצרים או טורקיה וכולנו כאן נחשפים פחות-או-יותר לאותה שפה מדוברת.
עדיף ללמוד קודם שפה חיה ושימושית. אחר כך- מי שירצה להעמיק- שילך וישבור את הראש עם הספרותית והדקדוק שלה.
זו בדיוק הטעות ההיסטורית של משרד החינוך, ששנים רבות מייגע את תלמידי ישראל עם הספרותית ובכך השניא טוטאלית את השפה. השנה נזכרו סוף סוף ללמד מדוברת מכיתה ה'.
ניר פלוטקין