3 תשובות
שואל השאלה:
היי, עובר עלי ימים רעים מאוד. מבחינת משפחה, גוף, חברים.. מבחינת משפחה זה שאמא שלי לא בבית איתי הרבה היא תמיד צריכה ללכת אם אחותי לכל מיני מקומות ואני נישארת לבד בבית, עובר עלי כל מיני דברים בבית ספר ואין לי למי לספר כי לאמא שלי אין זמן. היא תמיד עם אחותי או אם עצמה או אם חבר שלה. אף פעם לא איתי. היא תמיד מיתעצבנת עלי על כלום! וגם אמא שלי מאוד מאוד מאוד מושפעת מאחותי!! כל דבר שאחותי אומרת עלי היא אומרת עלי גם! אחותי אומרת שאני פריקית(ואני לא!)ואמא שלי אומרת לי להפסיק להיות פריקית. מה לעשות? ומבחינת גוף אז בימים האחרונים אני מאוד חיוורת וכואב לי כל בגוף ובנוסף אני היום קיבלתי מחזור אז ככה אני בכלל לא יכולה לזוז! אני לא יכולה לשבת, ללכת, לאכול, לשתות. אני מרגישה נורא!!
ומבחינת חברים אני מוציאה עליהם את כל העצבים שלי ובסופו של דבר אני מאבדת אותם. אבל למזלי יש לי חברים שיש להם לב טוב והם סולחים לי ומבינים אותי. אני לא מספרת להם מה עובר עלי או מה אני מרגישה. כי אני פשוט לא יכולה. ועוד משהו, כשאחותי כואב לה כל דבר קטן היא מתבחיינת לאמא שלי והיא ישר פעולת. וכשהיא רואה אותי חיוורת לא אכפאת לה. כשהיא רואה שכואב לי הרגליים היא אומרת שזה בגלל הגדילה. לא אכפאת לה ממני בזמן האחרון. מה אני צריכה לעשות?
השואלת
אני מצטערת לשמוע שכל כך קשה לך.
יכול להיות שתצפי שאני אגיד את זה, אבל את חייבת לדבר עם החברים שלך. יש לי חברה טובה שעוברים עליה דברים קשים מאד (מקרה די קיצוני) ואני לא יודעת איך היא היתה שורדת אם אנחנו, החברים שלה, לא היינו יודעים. כשאת לא מספרת להם את שומרת על ריחוק, ומרגישים את זה, גם אם לא יודעים בדיוק להסביר למה. בלי החברים שלך אין לך שום סיכוי. אני יודעת שזה נשמע קלישאתי, אבל זה לא. זו האמת לאמיתה. אני ממליצה לך להקשיב לאלבום "The Wall" של פינק פלויד, או לראות את הסרט. הוא אמנם קשה אבל הוא מדבר בדיוק על העניין הזה של התבודדות ושמירה על ריחוק, ומתאר מקרה קיצוני של אדם שאיבד את אביו במלחמת העולם השנייה, שאמו גוננה עליו יותר מדי, שסבל בבית הספר, התגרש מאשתו, הפך לכוכב רוק והתמכר לסמים, ודרך כל הדברים האלו יצר מעין "חומה" שהפרידה אותו מהעולם הסובב. את חייבת לשמור על קשר עם החברים שלך, ולספר להם מה שעובר עליך. זה הצעד הראשון והחשוב ביותר. השאר זה רק תוספות שיכולות לעזור.
אני רואה שטוב לך להתבטא בכתיבה. נסי לכתוב יומן או בלוג. אולי אפילו כתיבה יוצרת תעזור לך לשחרר את הלחץ.
דבר אחרון, יכול להיות שכדאי לך לדבר עם פסיכולוג/ית, תרפיסט/ית או עם יועצ/ת בית הספר. תזכרי שהם מחוייבים לא לספר לאף אחד מה שאמרת להם (אלא אם כן יש חשש לחיים שלך או של מישהו אחר, ולא נראה לי שאת ברמה הזאת).
אני לא מכירה את אמא שלך, ואני לא יודעת אם היא מהאמהות שאפשר לדבר איתן, או מאלו שאי אפשר. אבל נשמע לי כאילו היא לא רעה אלייך, אלא פשוט לא מבינה מה עובר עליך. אם זה הנכון, נסי לדבר גם איתה ולספר לה איך את מרגישה. את יכולה גם לכתוב "יומן" ולהשאיר אותו גלוי, או מכתב.
בהצלחה. תרגישי טוב. ותזכרי - לכולם יש תקופות רעות בחיים (ובסביבות מחזור מרגישים הכי גרוע), וזה יעבור. עברו עלי כמה דכאונות קשים ואני אומרת לך מהניסיון שלי ומבטיחה לך שזה יעבור.
אנונימי
שואל השאלה:
בסדר תודה לך
השואלת
באותו הנושא: