2 תשובות
חחח משחה או מי פה לא יעזרו פה. לך לרופא שיניים
שן בינה או בשמה הנפוץ "שן שמינית", היא השן האחורית ביותר בכל רבע פה והשן האחרונה לבקוע.
שיניים אלה גם בעלות שונות הכי גדולה בין האנשים בין אם מדובר בגודל הכותרת, צורת תעלות השורש או הימצאות או יותר נכון חוסר הימצאות של השן בחלל הפה.
למעשה, מבחינה אבולוציונית, שן בינה היא שן שהולכת ו"נכחדת" עם השנים. כיום ישנם הרבה אנשים אשר חסרים את השן הזאת בין אם בגלל שהיא לא בוקעת ובין אם בגלל שהיא בכלל לא מתפתחת. למעשה באדם הקדום, בגלל העובדה שהמזון שהיה נצרך היה הרבה יותר קשה ובגלל שאורך חיי השן היה לעיתים קצר בין אם בגלל טראומה ובין אם בגלל עששת, היה צורך בכמות גדולה יותר של שיניים כדי שהאדם יוכל לשרוד.
מאז התפתחות תעשיות המזון ורפואת שיניים, אורח חיי השן התארך ואולי הכי חשוב אדם שאין לו שיניים עדיין מסוגל לשרוד ולא מת מתת תזונה דבר שהשפיע על כך שהברירה הטבעית הפסיקה להתבסס על המצאות שן בינה וחוסר שיניים אלה הפך להיות דבר שבשגרה.
שן הבינה בוקעת בדרך כלל החל מגיל 17 ותהליך הבקיעה עשוי להתרחש עד גיל 25 ואפילו מאוחר יותר. בדרך כלל, שיניים אלה בוקעות ישר ומתפקדות בחלל הפה, אולם ייתכנו גם מספר סיבוכים.
כיוון בקיעה לקוי שן בינה היא השן עם הכי הרבה סיכוי לכיוון בקיעה לקוי. הדבר עלול להוביל לשורה של מצבים החל מבקיעה "מחוץ לקשת" כלומר שהשן לא תהיה במגע עם השיניים שמולה ולא תשתתף בלעיסה, ועד למצב שנקרא "שן כלואה". שן כלואה הוא מצב שבו כיוון הבקיעה של שן כלשהי ובמקרה שלנו, שן בינה, מופרע והשן בוקעת לכיוון השן הקודמת לה בקשת במקרה שלנו, השן השביעית. במקרה כזה, ייתכנו מספר מצבים כגון עצירה של בקיעת השן, ספיגה של שורשים בשן השביעית, בקיעה חלקית של שן בינה ונקודת מגע לא תקינה בינה לבין השן השביעית דבר שעלול להוביל לדחיסת מזון ולעששת בשתי השיניים.
פריקורוניטיס דלקת סביב כותרת במהלך בקיעת שן בינה קיים מצב ביניים שבו השן מכוסה חלקית על ידי הרקמה הרכה של החניכיים. במצב כזה מזון עלול להכנס מתחת ל"כיסוי" זה וליצור דלקת חניכיים שבתורה עלולה להביא לכאבים, נפיחות והגבלה בפתיחת פה.
עששת שן בינה גם אם בקעה כראוי, מהווה אתגר בצחצוח שיניים. רובנו לא מצליחים להגיע עם מברשת השיניים ולבצע ניקוי מספק של כותרת השן כדי להסיר ממנה את כל רובד החיידקים. במקרה כזה, עלול להיווצר נגע עששתי בשן הבינה, להתקדם ולהביא את המתרפא למצב של דלקת במוך השן שתצריך בתורה טיפול שורש.
חוסר שן נגדית במקרה ששן בינה אחת בוקעת כראוי והשן שמולה נשארת כלואה, נוצר מצב שבו אין לשן הבינה שבקעה שן נגדית, ולמעשה אין מה שיעצור אותה מהמשך בקיעה. במקרים קיצוניים, עלולה שן הבינה להמשיך לבקוע לכיוון החניכיים של הלסת הנגדית, ולהביא להפרעת סגר.
איך מטפלים או יותר נכון איך מונעים בעיות?
אם תשאלו שני רופאי שיניים, סביר להניח שתקבלו שתי דעות שונות.
ישנה אסכולה שמרנית האומרת שיש לשמור על שיני הבינה ולטפל בהם במידת הצורך ואסכולה אגרסיבית שאומרת שיש לעקור את שיני הבינה בטרם החלו ליצור סיבוכים. שתי האסכולות נכונות ומקובלות, אבל כמובן הכל תלוי מקרה.
טיפול בשן בינה אפשרי אולם במקרים רבים מעט מסובך לביצוע בגלל הקושי הפיזי של רופא השיניים לגשת לשן בגלל מיקומה האחורי. ברוב המקרים, אם השן תגיע למצב שמצריך טיפול שורש, ימליץ הרופא לבצע עקירה שלה בגלל האנטומיה הלא שגרתית של התעלות שעלולה להקשות על ביצוע טיפול זה. בנוסף, אם שן הבינה אמורה לקבל כתר, בגלל הקושי בצחצוח המקום, כתר זה יהיה בסיכון גבוה לכשלון בגלל הצטברות פלאק והסיכון לעששת.
מצבים של פריקורוניטיס ניתנים לטיפול פשוט יחסית על ידי שטיפה של הכיס על ידי רופא השיניים, ובמקרים מסויימים מתן אנטיביוטיקה. שימו לב, שייתכן מאוד שאחרי מספר מקרים חוזרים של פריקורוניטיס באותה שן, ימליץ לכם רופא השיניים לעקור אותה.
מה עושים?
קודם כל מבינים שכל מקרה הוא מיוחד ודורש בדיקה ודיון משלו.
יש לעקוב אחרי כיוון בקיעת שיני הבינה, להתיעץ עם רופא השיניים ולברר כבר בגיל צעיר האם יש מספיק מקום בקשת השיניים והאם כיוון בקיעת שן הבינה הוא תקין או לא.
יש להקפיד להגיע לכל השיניים ובמיוחד לשן הבינה במהלך צחצוח השיניים, ולהקפיד להסיר ממנה את הפלאק כדי למנוע עששת ולצמצם אפשרות לסיבוכים.
לסיכום יש לבצע אבחון מסודר של שיני הבינה באמצעות בדיקה קלינית ורנטגנית ולקבל חוות דעת נוספת מרופא אחר.
שיניים אלה גם בעלות שונות הכי גדולה בין האנשים בין אם מדובר בגודל הכותרת, צורת תעלות השורש או הימצאות או יותר נכון חוסר הימצאות של השן בחלל הפה.
למעשה, מבחינה אבולוציונית, שן בינה היא שן שהולכת ו"נכחדת" עם השנים. כיום ישנם הרבה אנשים אשר חסרים את השן הזאת בין אם בגלל שהיא לא בוקעת ובין אם בגלל שהיא בכלל לא מתפתחת. למעשה באדם הקדום, בגלל העובדה שהמזון שהיה נצרך היה הרבה יותר קשה ובגלל שאורך חיי השן היה לעיתים קצר בין אם בגלל טראומה ובין אם בגלל עששת, היה צורך בכמות גדולה יותר של שיניים כדי שהאדם יוכל לשרוד.
מאז התפתחות תעשיות המזון ורפואת שיניים, אורח חיי השן התארך ואולי הכי חשוב אדם שאין לו שיניים עדיין מסוגל לשרוד ולא מת מתת תזונה דבר שהשפיע על כך שהברירה הטבעית הפסיקה להתבסס על המצאות שן בינה וחוסר שיניים אלה הפך להיות דבר שבשגרה.
שן הבינה בוקעת בדרך כלל החל מגיל 17 ותהליך הבקיעה עשוי להתרחש עד גיל 25 ואפילו מאוחר יותר. בדרך כלל, שיניים אלה בוקעות ישר ומתפקדות בחלל הפה, אולם ייתכנו גם מספר סיבוכים.
כיוון בקיעה לקוי שן בינה היא השן עם הכי הרבה סיכוי לכיוון בקיעה לקוי. הדבר עלול להוביל לשורה של מצבים החל מבקיעה "מחוץ לקשת" כלומר שהשן לא תהיה במגע עם השיניים שמולה ולא תשתתף בלעיסה, ועד למצב שנקרא "שן כלואה". שן כלואה הוא מצב שבו כיוון הבקיעה של שן כלשהי ובמקרה שלנו, שן בינה, מופרע והשן בוקעת לכיוון השן הקודמת לה בקשת במקרה שלנו, השן השביעית. במקרה כזה, ייתכנו מספר מצבים כגון עצירה של בקיעת השן, ספיגה של שורשים בשן השביעית, בקיעה חלקית של שן בינה ונקודת מגע לא תקינה בינה לבין השן השביעית דבר שעלול להוביל לדחיסת מזון ולעששת בשתי השיניים.
פריקורוניטיס דלקת סביב כותרת במהלך בקיעת שן בינה קיים מצב ביניים שבו השן מכוסה חלקית על ידי הרקמה הרכה של החניכיים. במצב כזה מזון עלול להכנס מתחת ל"כיסוי" זה וליצור דלקת חניכיים שבתורה עלולה להביא לכאבים, נפיחות והגבלה בפתיחת פה.
עששת שן בינה גם אם בקעה כראוי, מהווה אתגר בצחצוח שיניים. רובנו לא מצליחים להגיע עם מברשת השיניים ולבצע ניקוי מספק של כותרת השן כדי להסיר ממנה את כל רובד החיידקים. במקרה כזה, עלול להיווצר נגע עששתי בשן הבינה, להתקדם ולהביא את המתרפא למצב של דלקת במוך השן שתצריך בתורה טיפול שורש.
חוסר שן נגדית במקרה ששן בינה אחת בוקעת כראוי והשן שמולה נשארת כלואה, נוצר מצב שבו אין לשן הבינה שבקעה שן נגדית, ולמעשה אין מה שיעצור אותה מהמשך בקיעה. במקרים קיצוניים, עלולה שן הבינה להמשיך לבקוע לכיוון החניכיים של הלסת הנגדית, ולהביא להפרעת סגר.
איך מטפלים או יותר נכון איך מונעים בעיות?
אם תשאלו שני רופאי שיניים, סביר להניח שתקבלו שתי דעות שונות.
ישנה אסכולה שמרנית האומרת שיש לשמור על שיני הבינה ולטפל בהם במידת הצורך ואסכולה אגרסיבית שאומרת שיש לעקור את שיני הבינה בטרם החלו ליצור סיבוכים. שתי האסכולות נכונות ומקובלות, אבל כמובן הכל תלוי מקרה.
טיפול בשן בינה אפשרי אולם במקרים רבים מעט מסובך לביצוע בגלל הקושי הפיזי של רופא השיניים לגשת לשן בגלל מיקומה האחורי. ברוב המקרים, אם השן תגיע למצב שמצריך טיפול שורש, ימליץ הרופא לבצע עקירה שלה בגלל האנטומיה הלא שגרתית של התעלות שעלולה להקשות על ביצוע טיפול זה. בנוסף, אם שן הבינה אמורה לקבל כתר, בגלל הקושי בצחצוח המקום, כתר זה יהיה בסיכון גבוה לכשלון בגלל הצטברות פלאק והסיכון לעששת.
מצבים של פריקורוניטיס ניתנים לטיפול פשוט יחסית על ידי שטיפה של הכיס על ידי רופא השיניים, ובמקרים מסויימים מתן אנטיביוטיקה. שימו לב, שייתכן מאוד שאחרי מספר מקרים חוזרים של פריקורוניטיס באותה שן, ימליץ לכם רופא השיניים לעקור אותה.
מה עושים?
קודם כל מבינים שכל מקרה הוא מיוחד ודורש בדיקה ודיון משלו.
יש לעקוב אחרי כיוון בקיעת שיני הבינה, להתיעץ עם רופא השיניים ולברר כבר בגיל צעיר האם יש מספיק מקום בקשת השיניים והאם כיוון בקיעת שן הבינה הוא תקין או לא.
יש להקפיד להגיע לכל השיניים ובמיוחד לשן הבינה במהלך צחצוח השיניים, ולהקפיד להסיר ממנה את הפלאק כדי למנוע עששת ולצמצם אפשרות לסיבוכים.
לסיכום יש לבצע אבחון מסודר של שיני הבינה באמצעות בדיקה קלינית ורנטגנית ולקבל חוות דעת נוספת מרופא אחר.
באותו הנושא: