מכירים ת׳הרגשה הזאת שבאלכם להיות מאושפזים בבית חולים או משהו כזה רק בשביל, שאנשים יזכרו בכם יתעניינו בשלומם ויעריכו את הנוכחות שלכם בחיים שלהם? ( אז זה מה שבאלי עכשיו להגיע לבית חולים איך עושים את זה? )

לא.. אני לא מכירה
לדעתי זה דיי צומי לעשות דבר כזה

מגיב\ה ראשונ\ה (נמחקה, וטוב שכך) - איכס.

שואלת השאלה - תאמיני לי שאת רק חושבת שאת רוצה להתאשפז בבית חולים, בשניה שכף רגלך תדרוך בתוך מחלקה בבית חולים, הדבר האחרון שתרצי זה להיות שם.

שום בן אדם לא שווה את הבריאות שלי.. אם אני צריך להגיע למצב כזה שיזכר בי, מה אני צריך כאלה בחיים שלי?!

שואל השאלה:
זה לא מתוך צומי זה באמת מצורך ליחס. ואם אין לכם תשובות יעילות אל תענו או תשפטו לפני שאתם מכירים.

כן מכירה אתזה.. בחיים לא עשיתי את זה ושלא תעיזי לעשות לעצמך משהו כדי להגיע לשם.. אל תמכרי את הבריאות שלך תמורת אפחד..

כן אני יודעת את ההרגשה, לחשוב שאז מישהו באצת יתעניין בך, או מישהו סוף סוף ישים לב שמשהו לא בסדר אצלך וינסה לפתור אתזה. בנתיים הם לא יודעים כלום, כי הם לא רוצים לדעת.

אני מכיר את ההרגשה הזאת כל כך אני יודע שזה צומי אבל זה בטח נובע ממשהו בחיים שלי

את לא צריכה להיות שם בשביל שיראו אותך, פשוט תנסי לבלוט במשהו או לדבר עם מישהו, את רוצה יחס, אז תנסי לדבר עם מישהו או לבלוט במשהו, אל תהיי בבית חולים, זה לא כיף שם.

אני לא אשקר, פעם אחת קרה לי להרגיש ככה אך הבנתי שזה מטופש לחלוטין.
כמו בתגובה הראשונה שנכתבה, ברגע שבאמת תגיעי לבית חולים הדבר הראשון שתרצי לעשות זה לצאת משם.
התאשפזתי פעם אחת לא משנה למה, זה משעמם, הרבה צרחות, אין מה לעשות, כל היום אתה עובר מרופא לרופא, אני מרגיש כל כך משועמם שאני חושב לפעמים על לברוח משם.
בסוף גם לא מצאו כלום. סתם בזבוז של זמן.

כל אחד רוצה יחס ושישימו לב אליו, אבל לא ככה. אני מעדיפה להיות בריאה בנפשי ובגופי מאשר לזכות ביחס של אנשים רק במצבים כאלו כי אני מסכנה ואז הם ימשיכו בחייהם כאילו ואני לא קיימת.