תשובה אחת
המערך הפיאודלי – המבנה החברתי של האוכלוסייה האירופאית
ניתן לחלק את האוכלוסייה האירופאית ל – 3 רבדים: מתפללים, לוחמים, עובדים.
1. מתפללים – כלל אנשי הכנסייה (כמרים, נזירים).
2. הלוחמים – האבירים. בתמורה לחלקות אדמה היו אמורים להתייצב על סוסיהם ונשקם והיוו הכוח הכבד של השלטון, של המלך. המלך הפקיד בידם פאודום שעבר בירושה והמקבל היה מחויב לסייע בעזרה ובעצה. העזרה - באה לידי ביטוי בכך שביום שיקרא ע"י המלך, עליו להתייצב עם מספר האבירים, לפי גודל ההכנסות מהנחלה שקיבל. העצה – חייב היה לקחת חלק במועצת המלך = קוריה רגיס curia regis. גם האביר עצמו, מעניק נחלה לאביר מתחתיו. בתחתית ההיררכיה נמצא האביר ללא הנחלה שיכול להביא רק את עצמו. מעניק האדמה נקרא: סניור (בכיר), מקבל ההפקדה נקרא: וסל. הסניור היה בעל הקרקע והיו אנשים שישבו על הקרקע שלו ועיבדו אותה. היו שני סוגי עובדים:
א. אריסים – עובד חופשי שעיבד את הקרקע ומשלם לאביר ע"י מתן חלק מהיבול.
ב. צמיתים – נחשבו לרכושו של האביר. הם צמותים לקרקע, אינם יכולים לנוע באופן עצמאי, אינם מקבלים שכר עבור עבודתם, אלא, את ההכרחי, אך אינם עבדים, כלומר האביר לא יכול למכור אותם. האדם בעל הדרגה הנמוכה ביותר.
הצמיתות התפתחה משיטת הלטיפונדיה הרומית.
הווסל – אציל שהוא עצמו לפעמים סניור עם וסלים תחתיו. גם למלך היו חובות כלפי אביריו: הוא חייב היה לכנס את האבירים להם העניק קרקע ולקבל מהם הסכמה. לכן המלך הוא ראשון בין שווים – primus inter paris. לכן לא יכול לקבל החלטותיו לבדו. כך זה גם יורד בהיררכיה.
3. העובדים – כל שאר האוכלוסייה. מעמד מגוון המורכב מסוחרים, שופטים, בעלי מלאכה ותעשייה עירוניים וכן הצמיתים. העובדים נחלקו ל – 2 קבוצות עיקריות: בורגנים (20%) וצמיתים. הבורגנים – בורג – מילה יוונית פירגוס = מגדל. מגדלים מבוצרים הוקמו במרכזי נחלות וסביבם התרכזו בעלי מלאכה שנתנו לתושבי המגדל המבוצר שירותים. עם הזמן המושג בורגני נדד מיושביהמגדל לאלה המתגוררים בסביבותיו.
תושבי העיר היו חופשיים (צמית שברח אל העיר ולא חפשו אותו במשך שנה ויום היה חופשי
מקווה שעזרתי
ניתן לחלק את האוכלוסייה האירופאית ל – 3 רבדים: מתפללים, לוחמים, עובדים.
1. מתפללים – כלל אנשי הכנסייה (כמרים, נזירים).
2. הלוחמים – האבירים. בתמורה לחלקות אדמה היו אמורים להתייצב על סוסיהם ונשקם והיוו הכוח הכבד של השלטון, של המלך. המלך הפקיד בידם פאודום שעבר בירושה והמקבל היה מחויב לסייע בעזרה ובעצה. העזרה - באה לידי ביטוי בכך שביום שיקרא ע"י המלך, עליו להתייצב עם מספר האבירים, לפי גודל ההכנסות מהנחלה שקיבל. העצה – חייב היה לקחת חלק במועצת המלך = קוריה רגיס curia regis. גם האביר עצמו, מעניק נחלה לאביר מתחתיו. בתחתית ההיררכיה נמצא האביר ללא הנחלה שיכול להביא רק את עצמו. מעניק האדמה נקרא: סניור (בכיר), מקבל ההפקדה נקרא: וסל. הסניור היה בעל הקרקע והיו אנשים שישבו על הקרקע שלו ועיבדו אותה. היו שני סוגי עובדים:
א. אריסים – עובד חופשי שעיבד את הקרקע ומשלם לאביר ע"י מתן חלק מהיבול.
ב. צמיתים – נחשבו לרכושו של האביר. הם צמותים לקרקע, אינם יכולים לנוע באופן עצמאי, אינם מקבלים שכר עבור עבודתם, אלא, את ההכרחי, אך אינם עבדים, כלומר האביר לא יכול למכור אותם. האדם בעל הדרגה הנמוכה ביותר.
הצמיתות התפתחה משיטת הלטיפונדיה הרומית.
הווסל – אציל שהוא עצמו לפעמים סניור עם וסלים תחתיו. גם למלך היו חובות כלפי אביריו: הוא חייב היה לכנס את האבירים להם העניק קרקע ולקבל מהם הסכמה. לכן המלך הוא ראשון בין שווים – primus inter paris. לכן לא יכול לקבל החלטותיו לבדו. כך זה גם יורד בהיררכיה.
3. העובדים – כל שאר האוכלוסייה. מעמד מגוון המורכב מסוחרים, שופטים, בעלי מלאכה ותעשייה עירוניים וכן הצמיתים. העובדים נחלקו ל – 2 קבוצות עיקריות: בורגנים (20%) וצמיתים. הבורגנים – בורג – מילה יוונית פירגוס = מגדל. מגדלים מבוצרים הוקמו במרכזי נחלות וסביבם התרכזו בעלי מלאכה שנתנו לתושבי המגדל המבוצר שירותים. עם הזמן המושג בורגני נדד מיושביהמגדל לאלה המתגוררים בסביבותיו.
תושבי העיר היו חופשיים (צמית שברח אל העיר ולא חפשו אותו במשך שנה ויום היה חופשי
מקווה שעזרתי
באותו הנושא: