4 תשובות
שואל השאלה:
היי דניאל, עוד חודש זה 5 שנים בלעדייך... הייתי בת 15 אתמול, אתה יודע את זה כבר.. היית שם לפני 15 שנה במסדרון הזה, הלבן דהוי, אני זוכרת שתמיד אמרת שחיכית וחיכית והמסדרון נהיה דהוי יותר, לבן יותר, הקירות מתקלפים יותר ואתה לא יכול לשבת לא יכול לאכול, מחכה שאני יוולד כבר, שאחותך הקטנה תצא כבר מהבטן, באת עם נועה כי אין לנו מי שישאר איתה בבית, ותמיד צחקנו שילד בן 9 וילדה בת 5 יושבים ומחכים לבד בבית חולים, במקום כל כך לא מתאים לילדים ואתה בסך הכול בן 9, מהרגע שנולדתי היית לי כמו האבא שמעולם לא היה לי, כולם תמיד מספרים על אבא כאיש טוב, כחבר כאדם אופטימי ואבא מעולה, ואתה, היית מספר עליו בעיניים מלאות עצב, שהוא מת חודשיים לפני שנולדתי, ואני אף פעם לא פגשתי אותו, לא הכרתי את אבא שלנו ואולי זה מוזר ואף פעם לא אמרתי את זה כי פחדתי, אבל לא עצוב לי, אני לא יודעת דניאל.. אתה היית אבא שלי מהרגע שנולדתי, אתה היית האח הגדול שלי אבל גם אבא שלי, אני זוכרת שהיית לוקח אותי לכיתה א' כול יום ומספר דברים, משתף אותי, כמה קרובים היינו, ילדה בת 7 ואח שלה בן ה16 הולכים ביחד לבית הספר, וצוחקים ביחד, זה בכלל לא נשמע הגיוני, כול החברים שלך היו יוצאים למסיבות ושותים, נהנים קצת, ואתה? היית נשאר בבית כשאמא בעבודה ומשכיב אותי לישון, אני זוכרת שאמרת שאחים זה לתמיד ונועה הייתה באה ויושבת על המיטה שלי, אתה על הכיסא והיינו מדברים שלושתנו על היום שלנו, והיית מייעץ לנו בכל דבר, עוזר לנו ומלמד אותנו המון על החיים, כמה למדתי ממך, בסך הכול נער בגיל ההתגברות, עם חוכמת חיים מטורפת, אני זוכרת הכול, את כל הטיולים שלנו והבדיחות האישיות, שתמיד התגאת בי, באחותך הקטנה.. היום אני ונועה רבנו, ריב ענקי, ואני זוכרת איך אתה היית בא ומשלים בינינו ובאמת בזכותך היינו אחים עם קשר טוב ומשהו בי היום חיכה לזה, כנראה שהתרגלתי שאתה בא ומסדר הכול, אבל לא, נשארה שתיקה עם דמעות בלי אף אחד שיסדר הכול כשהמצב נהיה רע ויגיד שהכול יהיה בסדר, עם חיוך ענק ועינים כחולות גדולות שמבטיחות שיהו כאן תמיד לצידך, ובכיתה ג', שהילד הזה אהב אותי.. ואתה אמרת לו שיעיז לפגוע באגם רק, כי לאגם יש אח גדול. לאגם יש אח גדול, אני אומרת ומשננת לעצמי בראש, לאגם כבר אין אח גדול.. האח הגדול של אגם התגייס לצה"ללפני 6 שנים וכולנו היינו גאים, אני זוכרת שאמא בכתה ואני זוכרת את הדמעות שלא הבנתי למה היא עצובה ואמא אמרה כי היא דואגת שהילד שלה הולך לצבא, לא הבנתי על מה היא דואגת, אתה כל כך חזק וגדול ומה יכול לקרות לך, כולם עוברים את הצבא, דניאל האח הגדול של אגם ושל נועה, הבן הבכור של אמא, כל כך שמרת עלינו ותמיד היית שם בשבילינו, ואמרת בחיוך שאתה הולך לשמור על הרבה אנשים עכשיו, וקיימת את זה, אני יודעת שאתה מאושר שקיימת את ההבטחה הזאת, שנה אחרי שהתגייסת, אני זוכרת עוד יום רגיל ממוצע של ילדה בכיתה ד', שבשנייה, שניה אחת קטנה ששינתה הכול, אמא מתחילה בבכי, כמו שלא ראיתי בחיים, בכי וצרחות ונועה בהלם מנסה להרגיע אותה ואף אחד לא ממש מבין מה קרה, לא ממש הבנתי מה קרה ואני גם לא חושבת שאני יבין מתישהו, איך מקבלים את זה שהאדם שאתה הכי אוהב, האדם שהכי קרוב אליך מת, נרצח, איך מקבלים את זה? אפשר להבין בכלל משהו כזה? אני זוכרת שחשבתי שהזמן יקל עם זה, הכאב נשאר אותו כאב, האח הגדול שלי מת, בהתחלה בכיתי המון, המון ואחר כך לא בכיתי בכלל, כמה זמן לא בכיתי עליך, לא חשבתי על הכאב, פחות חשבתי עליך וניסיתי להמשיך עם החיים, לא ממש מצליחים אבל טיפה מצליחים, זה לא שאני בדיכאון וכול יום בוכה, אני צוחקת עם חברות, אני יוצאת אבל עדין כואב לי, איפה אתה? איך בשניה אנשים לא חוזרים יותר, ביום זיכרון הראשון מאז שנפטרת אמרו בטקס בית ספר שהכי כואב זה ההתגעגע לבן אדם ושלא תהיה האפשרות לעשות שום דבר בנוגע לזה. זה הגעגוע, נטו הגעגוע. ושום דבר אחר.
וזה הכי נורא, היום אני מבינה את זה מספיק טוב. כי אין תרופה לזה, לתחושה הריקה בבטן, של להתגעגע. אין תרופה, וגרוע מכך, יש את הזכרונות. הם נמצאים שם במיוחד כדי להזכיר לך למה אתה מתגעגע, בשבילי זה לא למה את הכי מתגעגעת, זה למה את לא מתגעגעת? אני מתגעגעת פשוט להכול, כול דבר שקשור אליך, אף פעם לא דיברתי עליך ככה בפתיחות כזאת ולא חשפתי מה אני באמת מרגישה, כול יום זיכרון בבית ספר כולם היו מסתכלים עלי והחברות שואלות אם אני בסדר והמורות מנחמות, לא אהבתי את זה, ואף פעם לא בכיתי בימי זיכרון האלה, אבל משהו קרה לי אתמול ביום הולדת שלי, נהנתי ועשיתי מסיבה גדולה עם כול המשפחה בבית ופתאום הנסיך הקטן מתנגן ברדיו, פעם ראשונה שאני מקשיבה למילים ומבינה "הנסיך הקטן מפלוגה ב, לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח"..
אנונימית
זה הדבר הכי מרגש שקראתי
אוי זה כזה עצוב:' (
ת. נ. צ. ב. ה
וואי ממש עצוב.. חבר של אחותי גם חייל שנהרג אז זה קרוב אליי.. הלוואי שיבוא המשיח ותהיה תחיית המתים סופסוף.
אנונימית