אני אפרסם משהו בתגובות, אין לי כאן מקום, ותענו עם אתם מסכימים עם מה שרשום שם.

מסכימה:)

כן כבר קראתי את הסיפור הזה, ואני מסכימה איתו לגמרי! בנות צריכות לשמור על הכבוד שלהן

עצוב עד כמה שזה נכון

שואל השאלה:
היא הייתה בת 15.
היא הייתה ילדה טובה.
היא לא עישנה, לא שתתה.
לא לבשה מחשופים - היא הרגישה עם זה לא נוח.
יום אחד היא באה לבית ספר וראתה את החתיך של השכבה.
שהוא היה מעשן, שותה..
הוא היה הולך רק עם הבנות שלבשו מחשופים..
הוא עבר ואפילו לא הסתכל עליה.
אבל היא? התאהבה בו ממבט ראשון.
והיא ידעה שהסיכוי היחיד להתקרב אליו זה להשתנות.
להיות כמו כל השאר, לעשן, לשתות, ללבוש מחשופים...
היא עשתה את זה, היא השתנתה.
רק בשביל להתקרב אליו.
ואז הוא באמת שם עליה. הם היו ביחד לילה אחד. רק אחד..
וכשהתעוררה בבוקר, הוא כבר לא היה שם, הוא הלך, נעלם...
היא נשברה, לא הפסיקה לבכות, לא הבינה למה זה קורה לה. הרי זה מה שהוא רצה..
הוא נעלם והיא לא מצאה אותו, אבל היא לא התייאשה.
והיא פגשה אותו שוב אחרי כמה שנים.
אבל אז, הוא כבר היה נשוי.
ולא, לא ל"עוד אחת" מהבנות הזולות האלה. הוא היה נשוי למישהי מהתיכון. שהיא כן שמרה על עצמה. שהיא לא שתתה. לא עישנה, לא התלבשה כמו זונה
היא לא הבינה איך... הרי זה לא מה שהוא חיפש, פעם...
אבל זה כבר היה מאוחר מדי. היא התמכרה לשתייה ולסיגריות!
היא לא הבינה שכשהיא הייתה בתיכון. כולם שיחקו אותה "גדולים" וחיפשו רק שטויות.
היא לא הבינה שבעתיד מה שהבנים יחפשו זה לא את הבנות הזולות האלה, אלא הבנות השמורות, אלה שכן שמרו על הכבוד שלהן...
כי רק הן שוות באמת!