על הנייר יש לי חיים ממש טובים אבל אני עצוב כל הזמן

אני חושבת שזה ממש לגיטימי להרגיש ככה גם אם קשה לשים אצבע על מה גורם לך להרגיש ככה
אני גם מרגישה ככה לפעמים ואני לא חושבת שאנשים יכולים לשפוט אותך רק כי מהצד "יש לך חיים ממש טובים"

כן
היתה לי גם תקופה כזאת :/
צריך שינוי, אוויר, לעצור רגע להיות, ואולי ללמוד על שמחה כי זה בסוף שריר שאפשר לאמן, תחשוב אולי מה אתה מרגיש שחסר לך ( זה לא חייב להיות משהו פיזי או משהו גדול)
וזה בסדר, תן לזה גם פשוט להיות

ברור
חיצוניות לא שווה כלום אם משהו בפנים חסר.
יכול להיות שלקחת לעצמך פעם ביום כמה דקות שאתה פשוט יןשב עם עצמך, שומע שירים, מתבודד (קח את זה למקום שלך - מתבודד עם הקבה או עם עצמך. אפשר במקום עם נוף כלשהו של ים, חולות, פארק או סתם פשוט בחדר שלך), ותדבר/תכתוב לעצמך דברים כמו
מה משמח אותך, מה אתה מרגיש שחסר לך/שהיית רוצה יותר, איך חשוב לך להרגיש ואז איך לדעתך תוכל להצליח להגיע להתחושה הזו וכו.
תעשה התבוננות פנימית ותנסה להבין מה חסר לך בפנים.
תבקש אוליי מהצאט שאלות שיכוונו אותך להבין למה אתה מרגיש עצוב למרות שיש לך בדיעבד הכל.
אגב, לפעמים גם רק לשבת ולהביט באיזה נוף יפה יכול להספיק. אז גם זה בסדר גמור.
ושתדע לך שזה יעבור בסוף ושהתקופה הזאת תלמד אותך הרבה על עצמך. בהצלחה נשמה יקרה!

שואל השאלה:
תודה לכם3>