כתבתי מכתב, קצת ארוך אבל אני צריכה חוות דעת

קורא יקר,
אנחנו מזהירים - שברגע שתתחיל לקרוא את המכתב הזה יתחילו לקרות הרבה מאוד דברים מוזרים. ונכון שהוא מעניין, אבל תזכור שאנחנו הזהרנו.
נתחיל מהסוף, ונגיד כבר מעכשיו, שבסוף יש מישהו שמת.
אין גופה, אין נשמה, אין קבר ומצבה, אין ראיות, אין עדים, אין צוות חקירה, וגם לא זירת פשע. אין. פשוט אין. אז אין?
אז איך יודעים שמישהו מת? נעלם? נהרג? התקיים?
אנחנו נספר לך את התשובה, האמת. מי שמת היה האדם האחרון שקיבל העתק של המכתב שאתה מחזיק בידיים שלך. כן, אנחנו מרגישים את האימה - לשאלתך.
המכתב הזה נשלח אליך בצורה אקראית, או שאולי זה מה שאנחנו רוצים שתחשוב, ובכל מקרה אנחנו לא יכולים לדמיין נמען יותר טוב. או שבעצם בגלל זה בחרנו אותך מראש ויצאת אקראי.
אם לא מצאת במשפט האחרון שקראת היגיון, ברכותינו - אתה עדיין לא כמונו.
המכתב הזה התחיל באזהרה ברורה, ואמרנו לך כבר שהוא יהיה מעניין, אבל ככל שתתקדם בקריאה, המוות מתקדם לקראתך. ואתה יודע? תמיד יש בוחר ונבחר. אפילו האקראיות בחרה אותך בלי מספר.
וחשוב לנו שתדע הכל, או קצת פחות, אבל לכל מסר ומכתב יש מוען ונמען. אתה הנמען, נכון. אבל הדבר שיפליא אותך הוא שאין מוען. אין. פשוט אין. אז אין?
בכל סיפור יש מטרה, בעיה ופתרון, עניין לנמען מסוג מסויים.
כאן יש בעיה, אך אין פתרון. יש אותך ויש אותנו, אבל אתה פיזי, ואנחנו? מי אלו אנחנו? אנו?
אנחנו יכולים לספר לך הכל, אבל יש מחיר. ואם משהו גרם לך לבדוק מימין ומשמאל, מאחור ומלפנים, אם מישהו קורא איתך את המכתב הזה או האם מישהו צופה - לא וכן. לפי הסדר של השאלות. תמיד יש תשובות. מרגיש איך פתאום צמרמורת עולה בגבך? או את הזיעה שמטפטפת מהמצח שלך? ואולי את זה שהחדר טיפה יותר חשוך ממקודם? החדר מצטמצם?