אני מרגישה אכזבה לעצמי ולאנשים סביבי (פריקה, סליחה על החפירה ותודה למי שקרא)

הציונים שלי בבית הספר הם באמת אחלה אבל בשנים האחרונות במקצועות מסוימים הייתי ממש על נכשלים ובסוף הצלחתי להרים את הציונים לציונים סבבה.
אני לא יודעת מה יש לי אבל קורה לי לפעמים פשוט תקופות (בין כמה שעות לימים ולפעמים גם שבועות אבל זה יותר נדיר) שאני פשוט נהיית מדוכאת לגמרי בלי יכולת ללמוד ולהשקיע בדברים חשובים. יוצא שבגלל זה ואפילו סתם ככה, לא רק בגלל זה אני מבריזה הרבה מבית ספר. אני מצליחה למצוא דרך להצדיק את הרוב וההורים שלי מבינים ולא כועסים, אבל מעציב אותי לאכזב אותם כי אני יודעת שהם רוצים שאני אגיע לבית ספר יותר ושאני אצליח להרים את עצמי בימים שקשה לי, הם רוצים שיהיה לי טוב אבל הם גם מנסים להבין אותי, לכן באמת קשה לי ומעציב אותי שאני עושה את זה למרות שאני מנסה שלא..
גם שנה קודמת הייתה לי שיחה עם המורה שלי למתמטיקה ולמרות שאנחנו קצת בכאסח אנחנו יותר בסדר והיא מצפה שאני אשקיע בלימודים במתמטיקה (הייתי ממש על נכשלים והצלחתי להרים את עצמי) אבל קורה הרבה פעמים שאני לא מספיקה לעשות שיעורי בית או לא מבינה חומר אז אני לא באמת יודעת מה לעשות בכיתה או לא מביאה שיעורי בית. אני מפחדת גם לאכזב אותה.. בקרוב יש מבחן במתמטיקה ואני נורא רוצה להצליח אבל בגלל שאיבדתי כבר את המורה בחומר אני נאלצת להעתיק שיעורי בית כי אני לא הכי מצליחה להבין את החומר עד הסוף. אני ממש רוצה להתחיל את השנה עם ציון טוב במתמטיקה ולא עם נכשל, אני רוצה להוכיח לה שהפעם אני אצליח להחזיק את עצמי כל השנה ולא רק ברגע האחרון, אבל אני לא חושבת שאני אצליח.
אני מרגישה שאני מאכזבת את כולם וגם את עצמי כי אני גם מצפה ורוצה מעצמי שאני אצליח להרים את עצמי ולא להבריז מלא ולהשקיע...