אני ליטרלי בת 17 מרגישה שנגמרו לי החיים

זה מטורף לחשוב על זה, אני לא יודע מה אני יעשה אח'כ

כן אבל מתחילים חיים חדשים וטובים יותר קווין

התחושה הזאת זה ההבנה שיש לך משהו שהוא לא יחזור ופרידות זה לא קל אבל זה מסתדר בהמשך החיים, כשתהיי חיילת ותראי תיכוניסטים את לא תרגישי שייכת לזה בקטע טוב ושלם, ושתהיי משוחררת את תסתכלי על חיילים ואת תשמחי שסיימת עם זה. יש סינכרון בין החיים לתחושה

החיים רק מתחילים
בתוך כל הצבא ועבודה וכל זה יש מלא חוויות ואת מגלה את עצמך

אשכרה, את יכולה ממש לומר שהעשור הקרוב את אולי אפילו תתחתני, ותתחילי לעבוד או ללמוד לתואר, ולהיות במסלול השיגרתי שיש לכל האנשים ה"מבוגרים"
אני כן יכולה לומר משהו שלמדתי מאבא שלי, שלנערות וכיף אין גיל:) הזמן חולף והוא בלתי נמנע, והכל זמני בחיים וזה משהו שאנחנו לומדים עם החיים.
זה באמת מפחיד, תעכלי את זה, אבל תיזהרי לא להישאב לזה.

אני יכולה להגיד לך שאני בת 17 ומרגישה בול כמוך. וזה הכי לגיטימי בעולם, כי תחשבי שלפני שנייה דיברו איתנו על מעבר לתיכון ופתאום כל השיחות בסביבה שלנו הופכות ל-
"לאן את/ה מתגייס/ת"
"את/ה הולכ/ת לפרום?"
"באיזה שיעור את/ה בנהיגה?"
"את/ה לא מבינ/ה מה היה לי היום בעבודה"

וזה בא בבום הכי לא צפוי ברמה שאין שנייה בכלל לעכל את זה. ונכון, יש לנו כבני נוער את הלחץ הזה להתבגר, הפחד לצאת מהמסגרת שאנחנו רגילים אליה 12 שנים ופתאום להתעורר לדברים אחרים לגמרי. אבל יחד עם כל זה חשוב שאנחנו עדיין נזכור להנות מהרגע. עדיין לא סיימנו תיכון, אנחנו עדיין לא על מדים, וכן אני אלך רחוק- עדיין אין לנו טבעת על היד ובעל וילדים. וזה מה שאומר להנות מהתיכון, ללכת לבית ספר גם אם לא תמיד יש כוח, לשמור על קשר עם מי שאנחנו אוהבים כדי לזכור משם רק את הטוב.. וזה ככה בכל מסגרת שניכנס אליה- אם נתעסק
ב"אוף זה עוד מעט נגמר" זה בסוף באמת ייגמר ואסור שזה ייגמר בידיעה שכל הזמן הזה רק "חיכינו" ונלחצנו.
ובעזרת ה' שנגיע לצבא ונסיים את התיכון זה לא אומר שום דבר!! כי גם שם אנחנו עדיין צעירים- גם שם החיים עדיין לפנינו ויש עוד תוכניות לדרך. גם שם אנחנו ילדים בנפש שלנו שרק עכשיו סיימו תיכון ועדיין לא מצאו את עצמם. הלוואי ושתינו נצליח לקום מזה כי זה השנים של סוף גיל ההתבגרות והן נורא קשות ואף אחד לא הכין אותנו אליהן