מה אתם חושבים?

ושוב אנלא נרדם.
המוח מדבר והפה שותק
הלב מקשיב והעצב חונק
וכבר דיברנו על זה שאני סתם מגזים אין לי באמת את מי להאשים, חוץ מאת המוח הדפוק שלי שלא מפסיק לאחל לי דברים רק כדי שיהיה לי לגיטימציה להרגיש ריגושים.
אותן שאלות כבר שנה וחצי בחייאת אלוקים אולי תזרוק לי איזה רמז להבין אם טעיתי, אולי הייתי בכלל צריך ללכת למכינה אולי להתגייס אולי לברוח מהמדינה? תן לי איזה סימן איזה מילה איזה וי קטן שייתן לי תחושה טובה שיחזק לי תלב אני כולי אדישות כבר לא משתלהב
לא מתעצב ולא כועס כבר לא מתייחס בקושי מתבאס ואני לא יודע אם זה בחירה או גזירה אם זה היצר הטוב או היצר הרע...
האם יש לי ברירה האם אני אשתנה האם אוכל מתישו לקבל סופסוף מענה?
אולי אני בכלל משלה את עצמי ולא באמת מנסה לא באמת משתדל ורק מתחזה, עובד על עצמי שאני מחפש ולא מפסיק את המילים לכבס עובד על עצמי שאני מחפש תאמת, עובד על עצמי שאני לב טוב באמת.
כמה זמן לא התפללתי וואלאק כבר לא זוכר שנתיים? שלוש? אולי אפילו יותר?
האם אתה בכלל שומע? האם אתה בכלל רוצה להקשיב מנסה להשיב על השאלות שלי? ואולי בכלל אין לי שאלות וזה סתם מחשבות שרצות בלי הפסקה לא נותנות מנוחה לא ללב ולא לשמחה?