יוצא חי לחשוב על זה הרבה

היום אצל הפסיכולוגית היא אמרה לי משפט שתפס אותי מאוד.
היא שאלה אותי שאלות על מה עשית או מה היה אז או למה
ולא הצלחתי למצוא תשובות חוץ מ"וואלה אני באמת לא זוכר"
בשאלות הכי פשוטות,
"מה עשית אתמול?, מה היה השבוע?, מה המשבר האחרון שחווית?"
זה הגיע לחלק שבו היא אמרה משפט קשה מאוד, "זה נשמע שאתה פשוט חיי ללא רצון, ללא ידיע, ללא מטרה, וללא תחושה או תפיסה כלשהי לזמן או לחיים. פשוט מתקיים?"
וזאת הייתה הפעם הראושונה שלא היה לי מה לענות לה.
הגעתי להבנה שאני פשוט מדלק בנקישות אצבע קלות על כל רגע מהחיים שלי.
כל חוויה וכל אירוע פשוט נעלם לי מהמוח גם אם אני רוצה לזכור אותו
הגעתי להבנה שאני פשוט הפסדתי 2 עשורים מהחיים שלי ללא זכרונות מהם וללא תחושה של חוויה
וגם המאט שאני זוכר מרגיש לי כאילו הוא רגע מתוך חלום לא מציאותי ולא אמיתי בלי רגש או תחושות ואלו אותם התחושות שאני חווה כרגע לגבי המציאות.
כאילו הכל פשוט לא אמיתי