שאלה למאמינים

מאמינה בה' יתברך
זה חינוך מהבית, ההתחזקות עצמה הגיעה מרצון מה7/10 כי ניצלתי

כן. הייתי רוב חיי אתאיסטית וגדלתי במשפחה חילונית אז בחיים לא התפללתי וגם לא היה לי עניין בזה, אפילו פיתחתי איזה אנטי לדת שהמשפחה שלי התחילה לחזור בתשובה. ההתחזקות שלי הגיעה מזה שבגיל 18-19 הייתי במצוקה נפשית די קשה שלא אפרט עליה יותר מדי פה, דיברתי עם ה' בפעם הראשונה והתפללתי והתפילות שלי נענו. זה היה תהליך ארוך עד שבאמת התחלתי להאמין ולחזור בתשובה אבל זה מה שהוביל לזה והיום אני דתייה

אצלי האמונה הגיעה עם השנים. אני באה ממשפחה חילונית ואבא שלי אתאיסט, שהגעתי לגיל הנעורים אני זוכרת שכל הסביבה שלי היו אנשים מסורתיים ותמיד עניין אותי איך זה לחגוג את החגים, להעביר שבת ומשם האמונה וההתחזקוִת הגיעה וכיום אני מחשיבה את עצמי מסורתית. אני מאמינה בניסים, בזה שהכל לטובה והכל משתבש לטובה, בארוחת שישי, לקרוא תפילות ועוד. אני חושבת שהאמונה שלי התחזקה אפילו עוד יותר מסיטואציות שעברתי בחיים או שמעתי שקרו לאחרים. הסיטואציה שהכי חקוקה לי בראש זה שחבר ממש טוב שלי היה במסיבה בנובה וב3 בבוקר הוא היה עייף והחליט לנסוע הבייתה. הייתה השגחה פרטית מובהקת. נסתרות דרכי האל

מאמין כי ככה הגעתי מהבית כמובן
אם זה מסיפורי צדיקים, אם זה מסיפורי השגחה פרטית וניסים של אנשים
ובמהלך החיים כמובן עלו לי שאלות באמונה, והיו לי הרבה תאוריות על איך דברים עובדים והיה לי מאד קשה עם זה בכללי, אבל אז קיבלתי פרופורציות לחיים ממישהו והתחלתי לשים לב לכל ההשגחות הפרטיות שקורים לי בחיים ושקרו לי, וזה פשוט האיר לי את העיניים על זה שגם הכל לטובה ולכל דבר יש סיבה

מתוך ההיגיון ומעבר לו

פשוט כל פעם שאני מבקשת סימן זה קורה
ובלי קשר איך אפשר שלא להאמין? עצם הקיום שלנו זה דבר פסיכי