האם הקיום הוא עובדה שדורשת הסבר, או שהדרישה להסביר אותו חסרת משמעות מלכתחילה?

בוודאי שהיא דורשת הסבר. אין סיבה לטעון שדרישת הסבר תלויה רק בתוך הקיום החומרי. כפי שמחפשים הסבר לחוקי הטבע השונים. יש לחפש הסבר לקיומם

שורה תחתונה? הכל חסר משמעות
כי משמעות זו תפיסה שכלית
מי/מה שיצר את היקום, נניח שזה אלוהים, לא מחזיק בדבר שנקרא שכל.
עבורו זה פשוט יצירה לשם יצירה ותו לא.
זה אנחנו הנמלים שחיים על הכדור ההזוי הזה, פיתחנו בינה והתחלנו לחפש תשובות.
אבל עבור הבורא - אין באמת משמעות יותר מדי..

^יצירה עבור יצירה היא עצמה משמעות
גם אם לי אין ערך במה שיצרתי, עצם זה שיש ערך לדבר נותנת לו את משמעותו. ברגע שנוצר עולם שבו למעשים שלנו יש תוקף אובייקטיבי (מוסר אם תרצה) יש משמעות לקיום

אגב מעניין מה שאתה אומר בנוגע להגבלת המשמעות כמושג שכלי, אם ככה, אז גם הגדרת חוסר משמעות היא מושג שכלי אנושי שהיקום לא מושפע ממנו. היקום עצמו הוא לא שניהם, אלא פשוט "קיים", ברגע שהאדם פיתח בינה, המשמעות קיימת עבורינו, לא עבור העולם עצמו

הקיום הוא אקסיומה (או ליתר דיוק- החוויה שלך היא אקסיומה), אתה לא תוכל להסביר אותו מעבר לכך.

אמנם באמת הוא לא צריך הסבר רק בגלל שאין לנו יכולת להסביר אותו, אחרת היינו יכולים לדרוש אליו הסבר.

כמו שאין צורך להסביר למה משהו אינו קיים, לא כי לא צריך להסביר זאת, אלא כי אין יכולת להסביר זאת, לעומת טענה חיובית שדבר מה קיים, מלבד הערכים האקסיומיים של הקיום, שהם הקיום עצמו או החוויה (תלוי מאיזה כיוון תיגש לנושא, אם כי אני חושב שגישה מהכיוון שקודם יש קיום תוביל אותך לקיר בשלב מסויים, מסתפק בדבר).

אם היה אפשר להסביר למה משהו אינו קיים, היינו יכולים לדרוש לכך הסבר באותה המידה.

אמנם בין כה וכה, אי אפשר להוכיח טענה חיובית, אלא רק להסביר למה נבחר בה ולא באחרות, עיין עקרון ההפרכה של פופר, שאפשר לדחות טענה אך לא להוכיח אותה, מכל מקום אפשר להסביר למה נבחר בה למרות שאינה דחויה ואינה מוכרחת מאידך.

גודל הסבר וההסבר הוא ה' יתברך