ההורים שלי רוצים שיהיה לי חבר וזה כבר מתחיל לעצבן...

אני בת 17. כבר לא מעט ילדים מהסביבה שלי יש להם חבר/ה. יש בי את הרצון הזה גם וכשאני רואה מישהו חמוד אני מתחילה לדבר איתו ולא נרתעת(למרות שדחו אותי בצורה מגעילה פעמיים) ואף פעם לא פוסלת ישר.

אמא שלי עשתה לי שיחה שאני צריכה להנמיך את הדרישות שלי ביופי ושגם אם יש מישהו מכוער אבל שיש לו אופי טוב אני צריכה לצאת איתו.
ברור לי שצריך להנמיך ציפיות אבל אני חושבת שאני יכולה לצאת עם מישהו ברמה שלי...(לא שאני רמה גבוהה- אבל אני חושבת שאני מעל הממוצע, אני מטופחת, מתאמנת והשתפרתי משמעותית עם איך שאני נראית בשנתיים האחרונות.).

כל פעם שאני נמצאת במקום ציבורי עם ההורים שלי ויש שם בנים בגילי אמא שלי אומרת לי תתחילי איתו לכי להתחיל איתו את חייבת(תקף על כל בן שזז..)
כשראיתי מישהו מהשכבה שלי(שלא דיברנו בחיים) אבא שלי אמר לי להתחיל איתו ואמרתי לו שהוא לא הטעם שלי והוא אמר שמי שנראה טוב הוא מניאק ושאני רוצה מישהו שינצל אותי ויעשה לי סצנות אז אני צריכה לצאת עם מישהו שהוא ילד טוב גם אם הוא לא נראה לטעמי.

אני יודעת הכוונות שלהם טובות ושהם רוצים שיהיה לי חבר אבל זה מרגיש שיוצא להם עקום ושהם לוחצים עליי מאוד בנושא. גם ככה זה מפריע לי שאין לי חבר והם יודעים את זה. אין לי דרישות גבוהות במראה ואני יודעת שיש רצוי ויש מצוי אבל חשוב לי שאם יהיה לי חבר שיהיה יפה בעיניי(לא דוגמן- אבל שיהיה בסדר). ובסוף חייב סטנדרט :)

מה לעשות? אני מרגישה מיואשת :(