כול פעם שאני מרגישה נורא או אשמה אני קוראת את מה שכתבתי פה כול פעם מחדש וזה פשוט מרגיע אותי

סליחה שאני לא תמיד מספיקה
סליחה שאני לפעמים דרמטית מדיי
סליחה שאני חופרת ברגשות שלי
סליחה שאני לא יודעצ מה עובר עלי
סליחה שאני מחפשת את הטוב באחרים בזמן שקשה לי
סליחה שאני בוכה
סליחה שאני מבקשת סליחה
סליחה שאני לא הילדה הצוחקת יותר
סליחה שאני לא עומדת במילים שלי
סליחה שאני לא מצליחה להירדם ממחשבות
סליחה שאני מנסה להאשים אחרים בכעס שלי
סליחה שאני שואלת יותר מדי שאלות
סליחה שאני לפעמים יכולה להיות עצובה כשכולם שמחים
סליחה שאני מבאסת את האווירה
סליחה שאני קלקלתי לך את המצב רוח הטוב בזמן שאחרות עושות ההפך
סליחה שאני לא מבינה הכול
סליחה שאני מחפשת אותך על כיף
סליחה שאני כול כך הרבה פעמים טועה
סליחה שאני מקנאה יותר מדי
סליחה שאני רחוקה מדי
סליחה שאני מראה את העצב שלי
סליחה שאני לא מסוגלת יותר להתמודד עם ההרגשה הזו אז אני מעבירה אותה בדרכים שונות
סליחה שאני לא מצליחה להסביר את עצמי

סליחה.



אז מה דעתכם זה משוגע או שזה דרך טובה להתמודד עם דברים?