4 תשובות
שואל השאלה:
המשך - התחלתי לעבוד בגיל 17 במכולת השכונתית במשך 3 שנים בשכר מינימום, בגיל 18 אבא שלי החליט שהוא מנתק ממני קשר לשנה וחצי כי החלטתי שאני לא מקשיבה לו, הוא לא יוצר קשר אלא אם כן אני מתקשרת. בגיל 19 הכרתי את אחת החברות הטובות שלי, היא, אני, החברה הכי טובה שלי וחברה של החברה הכי טובה שלי היינו כל הזמן מדברות. שנה שעברה עברתי דירה עם החברה שהכרתי בכדי להיות שותפה, היא כל הזמן ירדה עלי והתייחסה אלי כמו אל ילדה קטנה שלא מבינה כלום, שבוע אחרי שעברתי חזרתי לגור עם אמא, לפני חצי שנה החברה הכי טובה שלי חשפה את אחד הסודות שלי למשפחה שלה, בעקבות כל הדברים שקרו ניתקתי מהן קשר כדי להפסיק להיפגע.

אין לי חברים או חברות, לא הייתי בזוגיות, אני פוחדת לחזור לקשר עם המשפחה שלי כי אני יודעת שהם יפגעו בי, אבא שלי מסיט אותי נגד אמא שלי, אני בת 22 ועדיין גרה עם אמא, והפסקתי לאכול כי אני מרגישה שאין בשביל מה, ואני עדיין מרגישה שמנה ואני עדיין כזאת.
אני לבד, איך אני יוצרת לעצמי סביבה בריאה ובטוחה שבה אני מרגישה שאני לא צריכה להוכיח שאני שורדת?
אנונימית
קראתי את כל מה שכתבת, ובאמת שאין לי מילים שיכולות לתקן את כל מה שעברת, אבל כן חשוב לי להגיד לך משהו: את לא אשמה בזה שקשה לך לסמוך על אנשים או להרגיש בטוחה לידם. אחרי כל כך הרבה שנים שבהן אנשים שאמורים היו להגן עלייך פגעו בך, זה די הגיוני שהלב שלך למד להיזהר.

ואני חושב שאת גם לא צריכה עכשיו לנסות לבנות לעצמך חבורה בכוח. תתחילי מאדם אחד. מישהי שנעים לך לדבר איתה, אפילו קצת. תני לקשר להיבנות לאט, בלי לספר הכול מההתחלה ובלי להרגיש שאת חייבת להוכיח שאת שווה משהו.

ובעיקר, בבקשה אל תענישי את עצמך דרך אוכל או דרך הגוף שלך. קראתי את הקטע שכתבת על זה שהפסקת לאכול כי את מרגישה שאין בשביל מה, וזה דווקא הדבר שהכי הדאיג אותי. את לא צריכה להיעלם כדי שהכאב יפסיק. מגיע לך לקבל עזרה אמיתית ממישהו מקצועי שיוכל להיות איתך בתוך כל הדברים האלה, בקצב שלך.

וגם לגור עם אמא בגיל 22 זה ממש לא כישלון. אחרי כל מה שעברת, זה לא אומר שלא התקדמת בחיים.

את לא צריכה להמשיך להיות רק זאת ששורדת. מותר לך לבנות לעצמך חיים שבהם את פשוט חיה, מכירה אנשים, צוחקת, טועה, מתאהבת, עובדת, יוצאת, וחוזרת הביתה בלי להרגיש שאת במלחמה.

ואם אף אחד לא אמר לך את זה עד היום, אז אני אגיד: מה שעשו לך לא מגדיר מי את.
שואל השאלה:
תודה מושיקו, אני מאוד מעריכה את זה, למרות שאני די בטוחה בזה שאני נמצאת בלופ והכל חוזר על עצמו...
אנונימית
מבין אותך, ואחרי כל מה שעברת זה גם די הגיוני שאת מרגישה ככה. אבל אני באמת לא חושב שאת תקועה בלופ לנצח. לפעמים לוקח זמן עד שמתחילים לזהות את הדפוסים ולשנות אותם. את לא חייבת לפתור הכול עכשיו, רק להתחיל בצעדים קטנים ולתת לעצמך הזדמנות להכיר אנשים קצת אחרת.
התחברות ל