אני ממש עצובה.. בבקשה תקראו, אני באמת מבקשת.. בבקשה אני באמת מתחננת

את לא חופרת זה לגיטימי שתרגישי ככה זה בסדר הם נמצאים במקום טוב יותר וזה יום אבל לכולם אנחנו פה איתך והכל יהיה בסדר את תעברי את המבחן ותסיימי את העבודות תתקשרי לחברה או אמא לדבר איתה אולי יעזור

תקחי לעצמך קצת הפסקה
אפילו תעזבי את הטלפון תראי סרט או משהו
תעשי דברים שאת אוהבת
משהו שיגרום לך להרגיש טוב

ותאכלי שוקולד:)

זה בסדר אני פה בבית שומעת מהחדר בסלון אל מלא רחמים בטקס ובוכה
זה לגיטימי זה יום קשה לכולם

היי לך,

שומע בדברייך את התחושות הלא קלות שאת מתארת, של עצבות שמתפשטת בגוף ללא הסבר ברור מדוע היא הופיעה. נשמע שאת מתמודדת עם לא מעט דברים; לימודים, הרגשה רעה, אירועי ה-7 באוקטובר וייתכן דברים נוספים שלא כתבת פה. מדברייך עולה שהמפגש שלך עם אירועי השביעי באוקטובר הותיר אותך כאובה, בפרט שהרגשת שהבית ספר חשף אותך לכאב הלאומי שפקד אותנו ולא נתן לך כרית ומשענת לעבד את תחושות שעלו... נשמע שהיום התחבר למה שראית בבית הקברות שליד ביתך כאשר עברת בדרך הביתה והחיילים שם עמדו וייצגו את האובדן הקשה שמדינת ישראל ספגה בשנים האחרונות.
בתוך כל זה נראה שאת עדיין מנסה לתפקד, אולם אולי מתקשה למצוא את הכוחות להמשיך בלימודים וחוששת לאכזב את הורייך..

נשמע שלא היה לך למי לפרוק את התחושות שעלו בך, ובנוסף לזה עלתה בך תחושת בדידות ותסכול. בנוסף, נראה שיש בך לא מעט כאב ואת רוצה שמישהו יהיה שם בשבילך ויכאב יחד איתך, ואולי מישהו כזה כרגע לא קיים.

מזמין אותך להיכנס לצ'אט של עמותת סה"ר - סיוע והקשבה ברשת, לדבר עם אחד המתנדבים שלנו ואולי להרגיש קצת פחות לבד בתוך המצב... מצרף קישור למטה.

שלך,
מתנדב סה"ר.