מה דעתכם על הכתיבה ? לא ארוך אל תדאגו

יש בי עצב שלא עוזב
יש עצב שחי בתוכי מאז שאני זוכרת את עצמי
לא משנה מה יקרה מה אשיג, מה אחווה, אני לא חיה באמת .
הוא מכבה בי כל רגש טוב..
מה שנועד להיות אהבה הופך בי לשנאה.
אני רוצה להשתנות אבל עייפה בכדי לנסות,
את התקווה שאולי יום אחד אהיה מאושרת .
אך העצב הפך למוכר,
ואין בי שום חלק שיודע מה זה אחרת .
אני רוצה להיות שייכת
אני רוצה שיראו אותי אבל לפעמים מסתתרת.
יש בי חלק ישן ועצוב שנשאר בעבר
שלא טופל ולא הושמע
חלק שרוצה לצאת ואולי ישחרר אותי מהעבר
אולי יוציא אותי לחופשי
ולא אצטרך שום דבר חיצוני שיגרום לי להרגיש
אלא רק אהבה אמיתית שתקבל אותי כמו שאני .