מה דעתכם על הכתיבה?(וזה הסטייל כתיבה שלי)

קשה לה.
קשה לה נפשית ולא פיזית.
קשה להגיד כבר שהכל אצלה בסדר כאשר בפנים היא בובה שבורה.
קשה לה לחייך כשאר היא רוצה לפרוץ בבכי ולצעוק על העולם.
קשה לה לקום מהמיטה בבוקר כי כבר אין לה כוח לחיים.
קשה לה לעבור כל יום בצביעות מוחלטת.
ולמה היא לא משנה דבר? כי היא לא רוצה רחמים.
היא לא רוצה להראות חלשה.
היא רוצה להראות חזקה מבחוץ למרות שכל נגיעה יכולה לשבור אותה.
היא מתפרקת בלילה ובוכה.
בוכה עד שאין לה כוחות.
בוכה עד שהדמעות נגמרות.
ככה כל יום מחדש.
היא חיה כמו בובת חרסינה שכל צעד שלה יכול לשבור אותה.
אז קשה לה.
קשה לה לחיות בצביעות.