למה מי שדואג לכבד את אביו ואת אימו, לא מלבין פני אחר ברבים, לא אומר לשון הרע, לא גוזל, וכו', לא נחשב מסורתי?

יש דבר ביהדות שאומר ככה:
(הציטוט מבוסס על משנה ממסכת ברכות)
"אֲנִי מַשְׁכִּים וְהֵם מַשְׁכִּימִים אֲנִי מַשְׁכִּים לְדִבְרֵי תוֹרָה (אוֹ: לַעֲבוֹדַת ה'), וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים.
אֲנִי עָמֵל וְהֵם עָמְלִים אֲנִי עָמֵל וּמְקַבֵּל שָׂכָר, וְהֵם עָמְלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר.
אֲנִי רָץ וְהֵם רָצִים אֲנִי רָץ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שַׁחַת."

זה אומר שיש מלא משמעות ביהדות לכוונה
עכשיו, ברור שהם יקבלו שכר
אבל זה לא פוטר אותם משאר המצוות
זה קצת מורכב ההגדרה דתי או לא
אבל בגדול יש עניין בכוונת הלב
את מי אתה עובד? את השם או סתם חיי לעצמך
ובלי קשר בן אדם שעשה טוב יחזור אליו טוב
אבל לא בהכרח הוא מאמין או נקרא דתי

שואל השאלה:
^השתמשתי במושג "מסורתי" ולא דווקא "דתי" כי לדעתי דתי אומר בהכרח בן אדם שמאמין בדת באופן מלא, מסורתי יכול להיות גם מישהו שמאמין בחלקים מסויימים או אולי אפילו רק מקיים מסורות כלשהן בלי שזה יגיע מתוך אמונה מלאה בדת

מבין את המחשבה אחי אבל זה כמו בן אדם שיכור שמשחק בחיצים. נכון אולי הוא יפגע במטרה אבל בדרך כלל הוא רק מחטיא. ברגע שבן אדם טוחן טוחן לימוד ואיך לכבד ולמה ומתי ומי וכו' אז הוא יודע איך לעשות את זה נכון, מה לעשות כשאתה נתקע בדילמה מוסרית, איך לא לפגוע בלי שאתה שם לב וכו'

להיות מוסרי בלבד ולהיות חובש כיפה בלבד זה לא האידיאל. חיבור של שניהם, כפוף לדרך הכתובה בספרים זה הוא האידיאל

אם הוא מאמין אני כבר חושבת שהוא נקרא מסורתי
יצא לי לדבר עם הרבה שלא שמים כיפה וקוראים לעצמם מסורתיים

שואל השאלה:
^^בן אדם יכול שיהיה לו סולם ערכים ששואב השראה מהמסורת היהודית גם בלי להאמין בדת היהודית ובלי ללמוד אותה באופן מעמיק

^אני מדברת על בן אדם שלא מאמין או לפחות לא מאמין באופן מלא (לדוגמה מאמין שהתנ"ך הוא ברובו הגדול מתאפורי), לא על כאלה שמאמינים באופן מלא בדת היהודית

^נכון, אבל הוא לאו דווקא נכון בחלק ממנו
מוסר הוא סובייקטיבי מאוד, במיוחד בימינו. מציע לך לפתוח ספר מוסר כלשהו, נניח אורחות צדיקים ולעבור עליו ולבחון את עצמך מולו