7 תשובות
שואל השאלה:
אבל זה לא הגיוני
אבל זה לא הגיוני
אנונימית
כן כי אנחנו הילדים וככה זה צריך להיות
לא, לא משנה אם זה הורים, חברים, או כל אדם אחר, בן אדם שלא מכבד שלא יצפה שיכבדו אותו בחזרה.
^מה שהיא אמרה
לא להעריץ ולהתייחס לה כמו אלוהים אם היא לא מכבדת
אבל לפחות כיבוד בסיסי ולא להתחצף וכל זה
אבל לפחות כיבוד בסיסי ולא להתחצף וכל זה
כן זה למה יש את הציווי הזה
כי ברור שצריך לכבד הורים שמכבדים
אבל זה לא הכי ברור שצריך לכבד גם הורים שלא מכבדים
את כן יכולה לדבר איתם על מה שמפריע כדי לעשות את האווירה יותר טובה בבית
אולי תצאו ליום כיף יחד או חופשה או משהו שיחבר
המצב אצלי היה על הפנים עד שגרמתי לזה להשתנות והם עכשיו יותר נחמדים וטובים אליי
כי ברור שצריך לכבד הורים שמכבדים
אבל זה לא הכי ברור שצריך לכבד גם הורים שלא מכבדים
את כן יכולה לדבר איתם על מה שמפריע כדי לעשות את האווירה יותר טובה בבית
אולי תצאו ליום כיף יחד או חופשה או משהו שיחבר
המצב אצלי היה על הפנים עד שגרמתי לזה להשתנות והם עכשיו יותר נחמדים וטובים אליי
כן, כי זה ציווי מן התורה, לא משנה מה. לא חכמה לכבד מישהו שגם מכבד אותך.
"עד היכן מוראם? היה הבן לבוש חמודות ויושב בראש הקהל, ובאו אביו ואמו וקרעו בגדיו, והיכוהו על ראשו, וירקו בפניו לא יכלים אותם, אלא ישתוק, ויירא מן מלך מלכי המלכים שציוהו בכך" (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רמ, סעיף ג).
"עד היכן כיבוד אב ואם? אפילו נטלו כיס של זהובים שלו, והשליכו בפניו לים לא יכלימם, ולא יצער בפניהם, ולא יכעוס כנגדם, אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק.
הגה: ויש אומרים דאם רוצה לזרוק מעות של בן לים, דיכול למונעו, דהא אינו חייב לכבדו רק משל אב, אבל לא משל בן (טור בשם רבינו יצחק). ואין חילוק בין לכבדו או לצערו (תרומת הדשן סימן מ').
ודווקא קודם שזרקן, דאפשר דמימנע ולא עביד, אבל אם כבר זרקוהו אסור לאכלומיה. אבל יוכל לתובעו לדינא (טור בשם הרא"ש).
ודווקא אם רוצה לזרוק כיסו לים, דאית ביה חסרון כיס. אבל אם רוצה להעביר ממנו ריוח בעלמא אסור בכל ענין (ר"ן פרק קמא דקידושין).
בן שיש לו דין עם אביו, והאב הוא תובע הבן צריך הבן לילך אחר אביו, אף על פי שהבן הוא נתבע ודר בעיר אחרת, שזהו כבוד אביו. אבל האב חייב לשלם לבן הוצאות, דאינו חייב לכבדו משל בן (במהרי"ק שורש נ"ח), כמו שנתבאר" (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רמ, סעיף ח).
"עד היכן מוראם? היה הבן לבוש חמודות ויושב בראש הקהל, ובאו אביו ואמו וקרעו בגדיו, והיכוהו על ראשו, וירקו בפניו לא יכלים אותם, אלא ישתוק, ויירא מן מלך מלכי המלכים שציוהו בכך" (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רמ, סעיף ג).
"עד היכן כיבוד אב ואם? אפילו נטלו כיס של זהובים שלו, והשליכו בפניו לים לא יכלימם, ולא יצער בפניהם, ולא יכעוס כנגדם, אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק.
הגה: ויש אומרים דאם רוצה לזרוק מעות של בן לים, דיכול למונעו, דהא אינו חייב לכבדו רק משל אב, אבל לא משל בן (טור בשם רבינו יצחק). ואין חילוק בין לכבדו או לצערו (תרומת הדשן סימן מ').
ודווקא קודם שזרקן, דאפשר דמימנע ולא עביד, אבל אם כבר זרקוהו אסור לאכלומיה. אבל יוכל לתובעו לדינא (טור בשם הרא"ש).
ודווקא אם רוצה לזרוק כיסו לים, דאית ביה חסרון כיס. אבל אם רוצה להעביר ממנו ריוח בעלמא אסור בכל ענין (ר"ן פרק קמא דקידושין).
בן שיש לו דין עם אביו, והאב הוא תובע הבן צריך הבן לילך אחר אביו, אף על פי שהבן הוא נתבע ודר בעיר אחרת, שזהו כבוד אביו. אבל האב חייב לשלם לבן הוצאות, דאינו חייב לכבדו משל בן (במהרי"ק שורש נ"ח), כמו שנתבאר" (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רמ, סעיף ח).
אנונימי