פרשתי מהשנת שירות ואני מרגיש כמו לוזר. כל מי שמסביבי עושה מכינה או שנת שירות וזה מרגיש כאילו רק אני לא

לחפש דרך אחרת להעסיק אותך
לעבוד
או אם יש דרך להירשם ולעשות שנצ שירות במקום אחר במקום שיותר מתאים לך ויותר תהנה שם

לתרום מעצמך למדינה והחברה אפשר בכל גיל בכל שלב בחיים דרך מגוון מסגרות אפשריות
אם השנת שירות לא התאימה עבורך זה ממש לא בושה ולא סוף העולם. הכל בסדר.

שואל השאלה:
אבל אני פשוט מרגיש כלכך כישלון. כולם מצאו את המקום שלהם ורק אני לא. התכוננתי לשנה הכי מיוחדת בחיים שלי ועכשיו אין לי כלום. וגם אין מכינה שאני רוצה שרוצה אותי ויש מכינה אחת שאני לא רוצה ורוצה אותי ואני לא יודע אם ללכת או לא

^שמע, כל הדבר הזה של "זו השנה הכי טובה בחיים שלי" נשמע נוצץ והכל אבל תראה מה זה אתה מקבל שיעור שונה לחיים, כזה שמלמד אותך לצמוח מהכאב, למצוא את עצמך מחדש, לבנות לך תוכנית עבודה מאפס ששונה מזו עליה בנית
קח את זה כהיזדמנות להתפתח

שואל השאלה:
אתה ממש צודק אבל כדאי לי לנסות את המכינה שאני לא מתלהב ממנה? מצד אחד לא בא לי לבוא למקום בלי רצון גדול להיות בו ומצד שני קשה לי להיות בבית בלי לעשות כלום ובלי ודאות

^יש לך אופציה אחרת? בלי לחץ, תבדוק רגע את השטח תראה איזה כיוון נשמע לך הכי נכון ללכת אליו וזכור שתמיד אתה יכול לצאת אם פחות עובד