3 תשובות
אם את מרגישה שאת צריכה מסגרת ואת מרגישה פספוס על הצבא שווה לך לנסות כדי שלא תתקעי עם התחושה הזאת
גם אני תכננתי לעשות שנתיים שירות אבל לא היה לי טוב אז עשיתי שנה
אני לא חושבת שהרבה תפקידים באמת פותחים דלתות, המון אנשים עוסקים בסוף במשהו לא קשור למה שהם עשו בשירות או בצבא אבל אם יש לך תפקיד שאת רוצה שווה לך לנסות
גם אני תכננתי לעשות שנתיים שירות אבל לא היה לי טוב אז עשיתי שנה
אני לא חושבת שהרבה תפקידים באמת פותחים דלתות, המון אנשים עוסקים בסוף במשהו לא קשור למה שהם עשו בשירות או בצבא אבל אם יש לך תפקיד שאת רוצה שווה לך לנסות
בתור אחת שהייתה בצהל יצאה על נפשי בשירות לאומי חודשיים וסבלה לדעתי לא שווה לך, התפקידים היחידים שעוזרים בצה"ל בחיים זה כאלה של מודיעין יש להם מיון שכרגע את לא יכולה לעשות אותם. זה סתם נראלך כיף מהצד אבל את יכולה ליפול על תפקיד קביעה ממש לא כיפי ולסבול שנתיים. לדעתי כדאי לך להתקדם בחיים ופשוט ללכת לאוניברסיטה, שם תוכלי לבנות את עצמך בצורה הטובה ביותר להתמקצע במשהו שאת אוהבת ולהכיר אנשים שמתאימים לך. גם לי היה פומו מהצבא על זה שיצאתי (לא מבחירה) אבל תמיד תדעי שאם יהיה לך כיף או לא זה לא בשליטתך ולפעמים זה נראה כיף רק מהצד
לא כל הנונץ זהב. לא כל מה שנראה וורד וורוד באמת.
אף אחד לא מבטיח לך שתקבלי תפקיד "שתריגשי שיועד לך". את יכולה לסבול בצבא ושם לא יתנו לך ללכת אחרי שנה. ואת יכולה לפרוח.
לדעתי הגישה שלך לצבא ולשירות לאומי פשוט לא נכונה. לא הולכים לשירות לאומי או לצבא בשביל "לרשם את עצמך" זו לא הכתובת. את יכולה לקבל שם דברים שישבנו אותך, ואולי גם לא.
זה שחברות שלך סיימו טירונות ומכינה לא אומר שזה המסלול שלך, זה מרגיש לי שאת מרגישה פספוס על משהו שכול לעדו ושאת לא, ואת לא תמיד צריכה ללכת לאן שכולם הולכים.
תחושת סבל בטירונות - חרטא, זה פשוט לא נכון. קודם כל טירונות לא חייבת להיות תקופה של סבל. ובשביל את צריכה ללכת לטירונות בשביל לסבול עם עוד בנות שאת לא מכירה? זה ישגע אותך. ורוב הבנות שיהיו איתך בטירונות לא ימידכיו איתך ואת לא תהיי איתן בקשר, גם אם תסבלו ביחד לכאורה.
אם את רוצה ללמוד קורס שיביא לך יגע מקדם לא חסרים קורסים אחרים. ולימודים וגם עבודה זו מסגרת.
ולא, ללכת למסלול מסוים בצבא לא עוזר להיסגר על החיים. או שתתחברי למקצוע שלל בצבא, או שתגלי שזה לא בשבילך ןתהיי תקועה שם שנתיים. לגבי חוויות את צודקת, אבל יש לך חיים שלמים לחוות חוויות ויש מצב שהחוויות שתחווי בצבא יהיו מזעזעות.
אמרת שאם לא תלכי לצבא את תלכי לעבוד ואולי ללמוד, זה יעזור לך להיסגר על עצמך או ללכת לייעוץ תעסוקתי.
בסופו של דבר אם את הולכת לצבא, את צריכה לכל לצבא מהסיבה הנכונה, ואני לא חושב שכתבת כאן סיבה אחת אמיתית לצבא, אני לא בא חס ושלום לזלזל ברצון שלך להתגייס, אלא בא להגיד שאת צריכה לבוא בגישה הנכונה
אף אחד לא מבטיח לך שתקבלי תפקיד "שתריגשי שיועד לך". את יכולה לסבול בצבא ושם לא יתנו לך ללכת אחרי שנה. ואת יכולה לפרוח.
לדעתי הגישה שלך לצבא ולשירות לאומי פשוט לא נכונה. לא הולכים לשירות לאומי או לצבא בשביל "לרשם את עצמך" זו לא הכתובת. את יכולה לקבל שם דברים שישבנו אותך, ואולי גם לא.
זה שחברות שלך סיימו טירונות ומכינה לא אומר שזה המסלול שלך, זה מרגיש לי שאת מרגישה פספוס על משהו שכול לעדו ושאת לא, ואת לא תמיד צריכה ללכת לאן שכולם הולכים.
תחושת סבל בטירונות - חרטא, זה פשוט לא נכון. קודם כל טירונות לא חייבת להיות תקופה של סבל. ובשביל את צריכה ללכת לטירונות בשביל לסבול עם עוד בנות שאת לא מכירה? זה ישגע אותך. ורוב הבנות שיהיו איתך בטירונות לא ימידכיו איתך ואת לא תהיי איתן בקשר, גם אם תסבלו ביחד לכאורה.
אם את רוצה ללמוד קורס שיביא לך יגע מקדם לא חסרים קורסים אחרים. ולימודים וגם עבודה זו מסגרת.
ולא, ללכת למסלול מסוים בצבא לא עוזר להיסגר על החיים. או שתתחברי למקצוע שלל בצבא, או שתגלי שזה לא בשבילך ןתהיי תקועה שם שנתיים. לגבי חוויות את צודקת, אבל יש לך חיים שלמים לחוות חוויות ויש מצב שהחוויות שתחווי בצבא יהיו מזעזעות.
אמרת שאם לא תלכי לצבא את תלכי לעבוד ואולי ללמוד, זה יעזור לך להיסגר על עצמך או ללכת לייעוץ תעסוקתי.
בסופו של דבר אם את הולכת לצבא, את צריכה לכל לצבא מהסיבה הנכונה, ואני לא חושב שכתבת כאן סיבה אחת אמיתית לצבא, אני לא בא חס ושלום לזלזל ברצון שלך להתגייס, אלא בא להגיד שאת צריכה לבוא בגישה הנכונה
באותו הנושא: